שלבי ההכרה על פי סטניסלס דאן

הערות בעקבות מאמר המציג חלופה לתפיסה מקובלת המפרידה והמנגידה בין מצב של הכרה למצב של חוסר הכרה.

הערות בעקבות המאמר:

Stanislas Dehaene, Jean-Pierre Changeux, Lionel Naccache, Jerome Sackur and Claire Sergent.

Conscious, preconscious, and subliminal processing: a testable taxonomy.                                  

TRENDS in Cognitive Sciences. 2006.  May 10(5)                                                                                                   

מאמר זה מציג חלופה לתפיסה מקובלת המפרידה והמנגידה בין מצב של הכרה למצב של חוסר הכרה. המאמר מתייחס בעיקרו לאנשים בריאים, ולא לנפגעי הכרה עקב נזקים גופניים ומוחיים. כשרופא צריך לעשות הערכה של מצב ההכרה של מטופל עם נזק גופני או מוחי המגיע לחדר מיון בבית החולים, הוא מעריך את ההכרה שלו על פי סולם שמונחה על ידי תגובת המטופל לגירויים. הרופא קובע איזה "כמות" הכרה יש לו ביחס להכרה מלאה. החידוש של המאמר הזה הוא הניסיון ליצור תבנית בה ההכרה מתקדמת, בשלבים, עד למצב של הכרה מלאה המוכרת לנו. שלבים הקיימים אצל אדם בריא. אמנם העלייה בסולם השלבים הזה איננו חייב תמיד להגיע להכרה מלאה ולכן הוא יכול להעיד על פעילות טרום-הכרתית שיש לה ערך כשלעצמה גם אם לא הגיעה עד למצב של הכרה מלאה.

השלב הראשון הוא פעילות תת-סיפית (subliminal processing). פעילות זו מעידה על גירוי שאיננו מספיק חזק כדי להגיע להכרה ולכן הוא נשאר תת-סיפי. אפשרות נוספת היא שהגירוי איננו יוצר את הקשרים המתאימים בין הנוירונים, קשרים היכולים "לדחוף" אותו להכרה מלאה. אפשרות דומה היא שלא נוצרו הקשרים בין אזורי מוח הרלוונטיים כדי להגיע להכרה מלאה.

השלב השני הוא טרום-הכרה ((preconscious. בשלב הזה המאמר מציג את אחת מהרעיונות העיקריים שלו והוא הנחיצות וההכרחיות של "הערך" הניתן לגירוי "מלמעלה למטה". הכוונה היא שגירוי, על מנת שיקלט ויעובד, צריך להיות בעל משמעות. המשמעות ניתנת לו על ידי תבניות מוחיות הקיימות מכבר ו"המכירות" את התוכן של הגירוי ומקנות לו הקשר ומצביעות על תוצאות היכולות לנבוע ממנו. במצב של טרום-הכרה יש המעטה בערך הניתן לגירוי מלמעלה למטה ולכן הוא אינו זוכה להכרה מלאה.

השלב השלישי הוא ההנגשה לקראת הכרה ((access to conscious. שלב זה נובע ומחובר מהותית אל השלב השני והוא מתאר התפרצות (surge) ו"התפשטות" של הגירוי, כזו המשלבת כמה אזורי מוח שיוצרים הגברה של התפיסה של הגירוי ומגבירים את ההבנה "מלמעלה למטה". כאן חשוב להזכיר כי הבסיס התיאורטי של המאמר הוא ההבנה שהכרה ההיא פעולה גלובלית משולבת של אזורי מוח רבים (the global neuronal workspace hypothesis) ובמיוחד התאוריה המשלבת אזורים מובחנים במוח ((Parieto-frontal integration theory שגם הם מדגישים את הפעילות מלמעלה למטה. פעילות המשלבת גם את הממד הרגשי, שהוא חשוב מאוד, והמאמר, לצערי, איננו מתייחס אליו (למרות שהוא ממעט גם בהתייחסות לתפקודים של אזורי מוח אחרים).  

השלב הרביעי הוא של ההכרה המלאה המחייבת ערנות גופנית ומוחית ושימת-לב מכוונת. ההכרה המלאה יוצרת לולאות משוב גלובליות ומסונכרנות במרחבי המוח המחזקות את הגירוי ואת משמעותו ודורשת הפעלה יציבה, עקבית ומתמשכת, של תוכן הגירוי, משמעותו והפעולות היכולות לנבוע ממנו. כל זה מגובה בשימת לב מכוונת מלמעלה, שהיא חשובה ביותר.

נוסף על הגדרת שלבים אלו המאמר מציג את אזורי המוח הפעילים בכל שלב. עבורי חשובה יותר המדרגיות (הטקסונומיה) הזו, ולכן לא נכנסתי לפירוט אזורי המוח הנזכרים.

מדוע חשובה המדרגיות הזו? מכיוון שהיא "מפרקת" את המושג 'הכרה' למרכיבים ואיננה מסתפקת בניגוד הכרה – לא הכרה, המקובלת. היא מכירה בפעילות תת-הכרתית ונותנת לה חשיבות כשלעצמה. כלומר, יש "מדרגות" להכרה, מדרגות שיש להם חשיבות גם אם לא "עלו" לכלל הכרה מלאה. מדרגות אלו קיימות, להבנתי, למשל בזמן שינה, גם שינה ללא חלומות. מטרה מחקרית חשובה יכולה לנסות לזהות את אופי הפעילות הקוגניטיבית שמתרחשת בחוסר הכרה מלאה, פעילות שאולי היא מתאימה למודל המוצג במאמר.