היהדות החדשה של עזרא ונחמיה

שינוי דתי וארגוני שקיים ועומד עד ימינו

לאונרדו דה-וינצ'י והפאנפסיכיזם

הקביעה שהתודעה נמצאת כיסוד משותף בכל המציאות עומד בבסיסה של התאוריה הנקראת 'פאנפסיכיזם'.

תאוריות על מודעות והכרה (ממבט קוגניטיבי)

סקירה של שלושה מאמרים חשובים

מחקר הכרה – פעילות קוגניטיבית ללא מודעות

שפה שאיננה אומרת דבר (מוזיקה כשפה מופשטת)

הרהורים בעקבות הספר של רות כ"ץ 'שפה משלה – מובן ומשמעות בהיווצרותה של המוזיקה האמנותית המערבית' ובעקבות הספר של נפתלי וגנר 'מוזיקה אז ועכשיו'

השפה היא ביטוי של החשיבה האנושית שמוסבת על העולם שסביבה (גם שהיא מוסבת על עצמה – זהו מבט מבחוץ, כאילו היא אובייקט חיצוני). החשיבה האנושית יוצרת עולם לשוני חדש מתוך האחזות וזיקה לעולם הקיים, הממשי והמוכר. השפה שמבטאת אותה פונה החוצה כדי להסביר את שהיא רוצה לומר, היא מתייחסת אל העולם. לפיכך, הקושי ליצור שפה שאיננה תלויה בדבר שמחוץ לעצמה הוא משימה, אולי, בלתי אפשרית. ובכל זאת נראה שיש הסוברים שהמוזיקה מתיימרת לעשות זאת. "… המוזיקה חתרה בהתמדה ללכידות משל עצמה, לכידות שתהיה מעוגנת ביסודות ובמנגנונים בעלי משמעות מבחינה מוזיקלית. תהליך זה הגיע לשיאו במה שמקובל לכנות 'מוזיקה אבסולוטית' – מוזיקה שהיא 'בעלת פשר' בפני עצמה אף על פי שאיננה אומרת במפורש על אודות מה היא נסבה. במילים אחרות, המוזיקה פיתחה דקדוק משל עצמה ללא סמנטיקה מוצהרת." (כ"ץ עמ' 2) המוזיקה היא אוסף של סימנים (מילים) שאינן אומרים דבר.

חשיבה מטפורית כהרחבת אופקים יצירתית

המטפורה היא סוג מיוחד ומשוכלל של ייצוג. ייצוג הצמוד יותר למוחשי ולכן מכניס בו כמה וכמה ממדי אישיות הניבנים וניזונים מן המוחשי. המטפורה מחברת ממדי גוף (מרקם הנובע ממישוש, כובד ועומס וכו'), ממדי  רגש וממדי הבנה מושגית, לכלל תבנית ייצוגית אחת.

הסינגולריות של קורצוויל

בעקבות ספרו של ריי קורצוויל – 'הסינגולריות מתקרבת – כאשר האנושות מתעלה על הביולוגיה.' 

מסופר-פוזיציה לתודעה – פעילות קוגניטיבית יוצרת מציאות

המציאות קיימת במצב של סופר-פוזיציה קוונטית, במצב של אפשרויות רבות הקיימות בו-זמנית. התודעה מקבעת את הודאות האובייקטיבית האחת. פעילות קוגניטיבית זו איננה מצריכה מודעות רפלקטיבית, אלא די בכזו שהיא אינטואיטיבית ומיידית, טרום הכרתית והמתרחשת באזורי גזע המוח. (כמו בשנת NREM)

קוגניציה לא מודעת

תקציר הרעיון המחקרי: ידוע כי ההכרה (consciousness) היא איננה מצב של יש/אין דיכוטומי, אלא היא תופעה שיש בה כמה וכמה ממדים (כמו: תפיסה, שימת לב ממוקדת, הפעלת זיכרונות, יכולת הערכה של הנתונים, הכוונה לפעולה ….) שרמת פעילותם יכולה להשתנות עם הנסיבות (כמו למשל בנזקים מוחיים). אני רוצה לטעון שההכרה והתודעה הם הצטברות של מקטעים עצמאיים של יכולות קוגניטיביות "הנידלקים" בזמנים ובהקשרים שונים באזורי מוח שונים, עד שהם מביאים להפעלה מלאה של המכלול. מצב ההכרה המלא הוא מצבור של מרכיבי הכרה קוגניטיביים נפרדים שרק הצטרפותם יחד והגיעם ל"בשלות" מייצר את המכלול של ההכרה המלאה, המודעת והמוכרת. אבל, הנקודה החשובה היא, שלמקטעים הללו יש תפקיד בפני עצמו ולא רק לעורר את המכלול. המקטעים הללו הם תבניות קוגניטיביות חלקיות, שלמות ומשמעותיות כשלעצמן, ושבנוסף הן גם מכינות את המכלול השלם של ההכרה. נראה שתבניות קוגניטיביות אלו הן סוג של פעילות אינטואיטיבית, לא מודעת ולא רפלקטיבית. למשל: אני מכיר את עצמי ללא הפרדה בין האובייקט (את מי אני מכיר) לסובייקט (מי הוא האני המכיר). זו הכרות באופן של הבנה גולמית מיידית וראשונית. כך תבניות אינטואיטיביות אלה הם פעילות שממנה נוצרות היכולות הקוגניטיביות המוכרות.

ניבוי

להלן אציג שלושה מנגנוני ניבוי שמחולקים על פי מידת הזמן שבו הניבוי נדרש. ניבוי לטווח המיידי – חלקי שניות ושניות. ניבוי לטווח קצר – חלקי דקות ודקות.  ניבוי לטווח הארוך – מדקות לחודשים.