כתבי קודש – מחולין לקדושה

כתבי הקודש הם טקסטים מכוננים של מסורת תרבותית המגבשת חברה סביב רעיונות המבטאים את ה'אמת' שלה.

במהלך שנות לימודי עקבתי אחרי מה שנראה בעיני, תהליך ההתגבשות של מעט מכתבי הקודש (בעיקר כתבים יהודיים). התרשמתי שכתבי הקודש לא התחילו את דרכם ככתבי קודש, אלא כאוסף מקרי למדי של טקסטים שנאסף ללא עריכה קפדנית. התנ"ך, התלמוד, וטקסטים מכוננים נוספים (לאחרונה ראיתי זאת בספר 'שבחי הבעש"ט'), מלאים בסתירות, אי התאמות וחריגות המעידות על חוסר בעריכה קפדנית מסודרת ולוגית של מכלול הכתבים.

חוסר עריכה זה מבליט את החוסר בגיבוש רעיוני מסודר. אז מה עושה אותם לכתבי קודש? דווקא חוסר הסדר מזמין תהליך פרשני יצירתי המאפשר לחברה ל'הפוך בה ולהפוך בה דכולא בה'. תהליך הפרשנות היצירתית המתמדת לאורך דורות, הוא זה שעושה טקסטים אלה למקודשים. ככל שטקסט הוא פחות מהודק, היררכי, מסודר, לוגי, הוא פתוח יותר לפרשנות העושה אותו לכתב קודש מכונן תרבות שדורות רבים לומדים ומחדשים בו מתוך מחויבות אליו. לכל דור יש את היכולת היצירתית לעצב את תרבותו ולהישען על החידושים שלו בטקסטים המקודשים, בהם ודרכם הוא מוצא את דרכו. דרכי הפרשנות היצירתית נקראו בכמה שמות וביניהן פרד"ס (פשט, רמז, דרש וסוד), המידות שהתורה נדרשת בהן, 'אוקימתא' (הצבה, העמדה מצמצמת), 2 דינים (חילוק ושוני במצבים או בנסיבות) ועוד.  

אל מול כתבי הקודש הללו הצמיחה תקופת התבונה, ההשכלה והנאורות, את הטקסטים המסודרים, הלוגיים והעקביים. המדע המודרני שצמח החל מהמאה ה17 בארצות המערב הצטיין בכתיבה לוגית, מפורטת, נתונה לבקרה חוזרת ואובייקטיבית. האובייקטיביות היתה לקודש החדש המוכיח את נכונות הטענות בכל מקום, זמן, ומתבונן.

יוצא מכאן כי הטקסטים המקודשים מזמנים, דווקא את הממד הסובייקטיבי, זה המאפשר פרשנות ייחודית לכל דור ואפילו לכל אדם המעיין בהם. אך סובייקטיביות זו איננה מבטלת את קדושתם המוחלטת – האובייקטיבית. דווקא כך הם נשארים ביטוי של הנכון, הראוי – המוחלט. לזווית הראייה הסובייקטיבית יש תוקף אובייקטיבי. למרות שלומדי כתבי הקודש הללו יודעים שזווית הראייה שלהם איננה הדרך היחידה להבין את הכתוב, הם מבינים שנגעו בפן אחד של 'האמת', שהרי 70 פנים לתורה.

גם כאן, שוב, הסובייקטיבי מקבל מעמד של אובייקטיבי ואמיתי. מה עושה אותו לכזה, לאמיתי? בראש ובראשונה התפיסה העצמית של הלומדים המשוכנעים שהוא באמת חלק מהאמת. תפיסה המקבלת תוקף נוסף מהסביבה החברתית של הלומדים, סביבה המקבלת את דעתם של נושאי האמת. נראה שדי בכך כדי שהסובייקטיבי יהיה לאמת אובייקטיבית.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: