לאונרדו דה-וינצ'י והפאנפסיכיזם

הקביעה שהתודעה נמצאת כיסוד משותף בכל המציאות עומד בבסיסה של התאוריה הנקראת 'פאנפסיכיזם'.

הפיזיקאי פריטיוף קפרה בספרו "המדע של לאונרדו" (שיצא במקור ב2007, ובעברית ב2010 – באור יהודה: בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר) מדגיש מאוד את חשיבתו המערכתית של גאון תקופת הרנסנס, לאונרדו דה-וינצ'י. "בלשון השגורה בפי המדענים של ימינו, אפשר לתאר את גישתו של לאונרדו כ'חשיבה מערכתית'.  בעיניו, הבנת תופעה פירושה קישור התופעה לתופעות אחרות באמצעות דמיון בתבניות." (עמ' 29) החשיבה של לאונרדו מתאפיינת בקישוריות ויחסים בין תופעות, ושינויים והתמרות רציפות תוך ארגון עצמי חדש של כל תופעה. התופעות הטבעיות מקושרות ביניהן ותכונותיהן המהותיות נובעות מיחסי גומלין ביניהם. ההתפתחות והרב-גוניות של הצורות בטבע נוצרת תוך ארגון עצמי חדש של החומר המשנה את צורתו באופן רציף על פי דמיון בין תבניות. "כאשר חקר את קווי הדמיון של שלדיהם של חולייתנים שונים, הוא התמקד במה שהביולוגים של ימינו מכנים בשם הומולוגיות – הקבלות מבניות בין מינים שונים, בגלל מוצאם האבולוציוני מאב קדמון משותף." (שם עמ' 206)

"הצורה, לגבי דידו, לעולם אינה סטטית. הוא עמד על כך שהצורות החיות מעוצבות ומשתנות בהתמדה על ידי תהליכים בסיסיים. …. העולם שהציג לאונרדו, בציוריו ובמדע שלו, הוא עולם של התפתחות וזרימה, שבו כל התצורות והצורות אינן אלא שלבים בתהליך מתמיד של תמורה. … הבנתו הדינמית של לאונרדו את הצורות האורגניות מגלה שפע של הקבלות מרתקות עם ההבנה המערכתית של החיים, כפי שהיא מסתמנת במדע המתקדם ביותר של העשורים האחרונים." (שם עמ' 206) קפרה מצטט את לאונרדו עצמו: " הקו נוצר בתנועת הנקודה, המשטח נוצר בתנועתו הרוחבית של הקו, הגוף נוצר בתנועת שפתותיו של המשטח" (שם עמ' 234)

לאונרדו טען כי גם הנפש והתודעה הם תהליכים ולא ישויות נפרדות מהחומר המוחשי. הוא קשר בין תנועות הגוף, כל גוף, לבין ה'תנועה הרוחנית'. הנפש מגולמת בגוף במהותה. אל מול ההפרדה בין גוף לנפש של דקארט, "להשקפתו של לאונרדו, מקורן של כל התנועות הגשמיות הוא תנועותיה הלא-גשמיות והבלתי נראות של הנשמה." (שם עמ' 289) המדע המודרני קורא לתהליכים רוחניים אלו תהליכים קוגניטיביים. "אחת התובנות המרכזיות של המדע הקוגניטיבי הזה היא זיהוי הקוגניציה, תהליך הידיעה, עם תהליך החיים. הקוגניציה, לפי השקפה זו, היא הפעילות המארגנת של המערכות החיות בכל רמות החיים. בהתאם לכך נתפסות פעילויות הגומלין של האורגניזם החי – ויהא זה צמח, בעל חיים או אדם – עם סביבתו כפעילויות גומלין קוגניטיביות. כלומר, החיים והקוגניציה קשורים זה בזה לבלי הפרד. הנפש – או ביתר דיוק, הפעילות הנפשית – היא אימננטית בחומר בכל רמות החיים. תפיסה חדשה זו היא הרחבה קיצונית של מושג הקוגניציה, ובמשתמע, של מושג הנפש. לאור ההשקפה החדשה הזו, הקוגניציה חובקת את תהליך החיים במלואו – ובכלל זה תפיסה, רגש והתנהגות – ואפילו אינה מחייבת את קיומם של מוח ומערכת עצבים." (קפרה שם עמ' 291-2) ואם נחזור לניסוח שבפיסקה הקודמת, הקוגניציה או התודעה היא נקודה הלובשת צורה של קו, של משטח, ושל גוף בכל מגוון הקים בעולם.

הקביעה שהתודעה נמצאת כיסוד משותף בכל המציאות עומד בבסיסה של התאוריה הנקראת 'פאנפסיכיזם'. (Panpsychism – לסקירה מקיפה של הפאנפסיכיזם ראה באנציקלופדיה לפילוסופיה של אוניברסיטת סטנפורד https://plato.stanford.edu/entries/panpsychism/#VariContPanp)

תאוריה זו קובעת כי לכל דבר במציאות יש תודעה כי כל תהליך של העברת מידע מכיל גרעין של תודעה. כל דבר במציאות מקבל מידע מסביבתו, מעבד אותו ועושה משהו בעקבותיו. לפיכך, למושג 'תודעה' יכול להיות שני מובנים הקרובים והקשורים זה לזה: יכולת קוגניטיבית של עיבוד מידע והסקת מסקנות או יכולת של יצירת תוכן של "חוויה" פנימית. כדי לעבד מידע צריך "תמונה פנימית" מה צריך או אפשר לעשות עם המידע. (שניהם לא בהכרח מתבטאים במודעות עצמית רפלקטיבית ועוד נראה כי מודעות עצמית כזו היא נדירה ואולי היא ייחודית רק לאדם). כמו כן התאוריה מתלבטת האם לכל אבן או אטום (או חלקיקי יסוד כמו אלקטרון, שנראה בהמשך שלכולם יש תודעה) יש תודעה מלאה, כמו זו המוכרת לנו מבני אדם או מבעלי חיים, או שמא, רק משהו המהווה פוטנציאל של תודעה היכול לבוא לידי מימוש מלא רק ברמת מורכבות גבוהה.

הגישה האחרונה המוזכרת במשפט הקודם, המכונה פאנ-פרוטו-פסיכיזם (Panprotopsychism), שהיא אולי יותר קלה "לעיכול" במדע המודרני (הממשיך את תפיסתו של דקארט והטוען כי החומר הוא רק חומר), קובעת שיש בכל ישות מרכיבי תודעה שהם עצמם עדיין אינם תודעה, ורק כשהם מתחברים יחד ברמת מורכבות גבוהה יותר, הם יוצרים תודעה "בשלה". גישה זו מעלה את השאלה האם אותם מרכיבי פרוטו-תודעה הם זהים בכל היצורים, מאבן ועד לאדם, וברמת מורכבות גבוהה הם יכולים להרכיב כל תודעה, או שמא, הם ייחודיים כבר ברמה "הנמוכה" של פרוטו-תודעה. ואם נצא מתוך ההנחה שאותם מרכיבי תודעה "הממתינים" להתחבר ברמת מורכבות גבוהה לכלל תודעה, הם 'מיקרו-תודעה' (מעין אטומים הממתינים להתחבר זה לזה למולקולות), האם מרכיבי מיקרו-תודעה אלו מתקיימים כשלעצמם או הם רק ממתינים להתחבר וכל עוד הם נפרדים הם אינם תודעה? ועוד שאלה: האם המיקרו-תודעה הם מספר מצומצם של אבות-טיפוס היכולים להרכיב כל תודעה שלימה? ובניסוח אחר: האם המיקרו-תודעה הם כמו מספר מצומצם של אותיות (למשל בשפה העברית 22 אותיות) היכולות להרכיב כמעט אינסוף מילים? (והאם הם זהים לנוירונים הבדידים שבמוח?)  

שאלה "פילוסופית" נוספת שמעלה תאוריה זו היא השאלה מהיכן "מתחילה", או נובעת התודעה. האם "מלמטה" – מכל ישות בנפרד, או "מלמעלה" – מתודעה "קוסמית" המשרה את התודעה לכל ישות במציאות. התודעה הקוסמית הזו מעלה, כמובן, סברות על קיום אלוהים (תודעה אלוהית הקרובה לתפיסה הפנתאיסטית).  

מהן העובדות המוכרות לנו היכולות לתמוך בתפיסה של הפאנפסיכיזם? ראשית, תפיסה זו עונה על השאלה הפשוטה מהיכן צומחת התודעה בבני אדם ובבעלי חיים, ולא רק בהם. המדע יודע להראות שגם צמחים מעבדים מידע ומגיבים זה לזה ולסביבתם. איך יודעים הצמחים לעשות זאת? מה יש בחומר המרכיב את הצמחים ואת היצורים החיים כולם שיכול לעבד מידע ולהסיק מסקנות ביצועיות? כיצד הנוירונים במוח יוצרים תודעה וחוויה פנימית? מאיזה חומר צומחת האהבה? זו 'השאלה הקשה' בה מתחבטים מדעני המוח דורות רבים. ('השאלה הקלה' היא איך נעשים הקישורים הפיזיים במוח המאפשרים ראיה, שמיעה, ועיבוד מידע מהסביבה.) (ראה: Chalmers, David J. 1996, The Conscious Mind: Towards a Fundamental Theory, New York: Oxford University Press.) ולא רק צמחים, מכניקת הקוואנטים הראתה שגם חלקיקי יסוד המרכיבים את האטומים יש "יכולת החלטה" משלהם. אם החומר בעולם הוא רק חומר הפועל לפי חוקי הפיזיקה והכימיה, כיצד נוצרת התודעה?

עוד תמיכה בפאנפסיכיזם אפשר למצוא בתאוריה האבולוציונית. בשיטה של 'הנדסה לאחור' (Reverse engineering- גילוי עקרונות של ישות דרך ניתוח המבנה שלו ואופן פעולתו) אפשר לטעון שעל פי התפיסה האבולוציונית האבולוציה היא תהליך מתמשך של מורכבות של היסודות הפשוטים ביותר. אם יש תודעה לאדם היא התפתחה מתודעה פשוטה יותר שקיימת כבר בשלבים הקודמים לאדם. האבולוציה לא ממציאה דברים חדשים יש מאין, היא מסתמכת על היש ומפתחת אותו. אם יש תודעה ביצורים מפותחים יש גם משהו ממנה גם ביצורים נחותים.

תמיכה נוספת בפאנפסיכיזם, תמיכה מופשטת יותר, היא זו הנותנת מענה לשאלת המהות. מהי המהות של היישויות השונות. לא מה הן עושות, מה הן פועלות, אלא מה הן כשלעצמן. יש השקפה שאומרת כי העשייה "החוצה" היא המהות, די להגיד מה הדבר עושה כדי להבין מהו ואין לחפש מהות עצמית נוספת. למולה קיימת ההשקפה המחפשת את המהות "הפנימית", ואז התשובה היא: המהות העצמית של הדבר היא התודעה. הפיזיקה רק מתארת מה הדבר עושה, אבל הדבר כשלעצמו הוא הגילום של התודעה. (אבל ישאל השואל איך אפשר למצוא את המהות, הרי יש רק פעילות?)

אבל יש גם קשיים רציניים לפאנפסיכיזם. המדע המודרני דורש הוכחות אמפיריות מוצקות לביסוסה של תאוריה, ואיך אפשר להראות שלאלקטרון או לאבן יש תודעה? לשאלה זו שתי תשובות. האחת, הפשוטה יותר, אומרת שבאמת עדיין אין די הוכחות ניסיוניות, אבל בעתיד, אם התפתחות המדע והטכנולוגיה יגיעו הניסויים שיאשרו את התאוריה. והתשובה השנייה אומרת שאין אנו יכולים להבחין בתודעה של האבן כי התודעה של האבן מאורגנת בצורה שונה מהתודעה שלנו, ואנו מחפשים את התודעה באבן על פי הארגון והקריטריונים של התודעה שלנו. (ראה הדיון 'כמה שכל יש באבן?' אצל ריי קורצוויל במאמר שלי "הסינגולריות של קורצוויל" https://dovsimchon.wordpress.com/2021/08/26/%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%99%d7%9c/ )

וכאן אנו מגיעים לשאלה הכמותית הנמצאת הרקע כמה פיסקאות שלעיל: האם אפשר "למדוד" את כמות התודעה כדי לקבוע מהי תודעה "נמוכה" ומהי תודעה "גבוהה" מפותחת?

שתי תאוריות נתנו לכך תשובה חיובית: 'תאוריית המידע המשולב' של ג'וליו טונוני Giulio Tononi (Integrated information theory IIT), והתאוריה של קאקו מיצ'יו (בספרו "העתיד של המוח" 2015 הוצאת אריה ניר. ובמקור: Kaku Michio. 2014. The Future of the Mind. New York: Stuart Krichevsky Literary Agency.) במסגרת מאמר זה אעסוק רק בתאוריה של קאקו.

קאקו מגדיר תודעה, בפשטות, כך: "תודעה היא תהליך של יצירת מודל של העולם באמצעות שורה של לולאות משוב במגוון פרמטרים (למשל טמפרטורה, מרחב, זמן וביחס לאחרים), על מנת להשיג מטרה (למשל למצוא בן זוג, מזון, מחסה)." (שם עמ' 57). לולאת משוב (Feedback Loop) היא דרך לתאר את ההשפעה של חלקי המערכת זה על זה. התודעה היא תהליך של בקרה עצמית היוצר ומשפר את המודל הפנימי של הישות על העולם ("החוויה הפנימית").

קאקו מתאר רמת תודעה 0 (אפס) שיש לישות נייחת שיש לה לולאת משוב אחת. למשל, מקרר שיש לו ווסת חום הרגיש לטמפרטורה, והוא מפעיל את המדחס ברגע שווסת החום מאותת לו כי הטמפרטורה עלתה מעל המבוקש. לולאת משוב אחת היא המדד הכמותי ליחידה אחת של תודעה. (תודעה זו יוצרת רק ייצוג מכני אוטומטי של הסביבה).

לצמח, למשל, הנמצא, לפי קאקו,  גם הוא ברמת תודעה אפס, יש יותר לולאות משוב ולכן יש לו יותר יחידות תודעה (הוא מתייחס לטמפרטורה, ללחות, לאור, לכבידה, לחומרי הזנה וכו'. לכל אחד מהפרמטרים יכול להיות משקל שונה על פי חשיבותם להישרדות הצמח. למשל לחות באוויר, בקרקע, הלחות שנספגה בתוך התאים, לחות בצינורות ההובלה = 4 יחידות תודעה, אור בשעות ובזוויות שונות = 7 יחידות וכו'. הסיכום של היחידות הללו אומר כמה יחידות תודעה יש לצמח. למשל, לצמח ירוד כמו אצה יש 20 יחידות, ולעץ פרי יש אולי 115 יחידות תודעה.)

עולה השאלה האם לדוממים כמו אבן, או ארון בגדים, שאין להם כלל לולאות משוב עם סביבתם, האם גם הם נמצאים ברמת תודעה 0, או שמא אין להם תודעה בכלל. נראה לפי קאקו כי הם אינם נכללים כלל בקטגוריה של תודעה. אבל אני רוצה לטעון שגם להם לאבן, או לארון יש קשר עם הסביבה. למשל: האבן קולטת את זרימת הרוח והמים (גשם או מי נחל) המעצבים אותה. הארון מגיב ללחות האוויר סביבו (כולנו מכירים את דלתות העץ שפתאום אינם נסגרות כי העץ "התנפח" או התעקם). ויותר מזה, האבן מעבדת את המידע (בוחרת את המידע הרלוונטי מתוך שלל הנתונים המגיעים אליה – עוצמת זרימת המים רלוונטית, משקל שכבות המים שמעליה פחות רלוונטי) ומגיבה לו (היא מאבדת את החספוס שלה ונהיית לחלוק נחל חלק ובעל מבנה הידרו-דינמי). האבן לא מגיבה לרוח כי אולי היא פחות משפיעה עליה, אבל למים היא כן מגיבה. כך שגם לאבן יש לולאות משוב והיא "מארגנת" את עצמה, בארגון עצמי, מחדש, היא עושה משהו עם המידע שהיא מקבלת.   

לפי קאקו כאשר מצטרפת תנועה אנו עולים למה שבוא מכנה – רמת תודעה 1. לפרמטרים הנזכרים קודם נוספים לולאות משוב רבות של שווי משקל, ויסות מערכות פנים יחסית לסביבה המשתנה כמו לחץ דם, יכול קליטה חושית יכולת מישוש כדי להחליט לאן להתקדם, וכו'. כאשר מצטרפים חיים חברתיים ונוספות רגשות הכרוכות בחיים חברתיים, יש עליה לרמת תודעה 2. רמת התודעה 2 מיוחסת לבעלי החיים החיים במרחב שלהם וביחס לפרטים אחרים. כמות היחסים החברתיים קובעים את כמות התודעה ברמה 2. נראה כי כבר ברמה 2 נגיע לרמת תודעה של כמה מאות יחידות תודעה.

כאשר נוסף מרכיב הזמן וגם הדמייה של העתיד, אנו עוברים לרמת תודעה 3. הדמיית העתיד נעשית מתוך הבנה וייצוג פנימי של קשרים סיבתיים. כאן נגיע כבר למספר של אלפי יחידות תודעה. לפי קאקו יש הקבלה בין התפתחות רמת התודעה להתפתחות אבולוציונית של המוח. למשל, ברמה 2 נוספת למוח המערכת הלימבית, וברמה 3 מתפתחים במוח מבנים חדשים, למשל, הניאו-קורטקס. 

אם כן התודעה נמצאת בכל מקום. היא מתחילה מנקודה המתפתחת לקו, למשטח ולגוף.

ונחזור ללאונרדו. "המדעים והטכנולוגיות של ימינו הולכים ומצטמצמים במיקודם, ואין אנו מסוגלים להבין את בעיותנו מרובות הפנים מנקודת ראות בין-תחומית. אנו זקוקים בדחיפות למדע המכבד ומוקיר את אחדות כל החיים, המכיר בתלות הגומלין הבסיסית בין כל תופעות הטבע, והמחבר אותנו עם הארץ החיה. מה שנחוץ לנו כיום הוא בדיוק אותו סוג של חשיבה, אותו סוג של המדע שלאונרדו דה-וינצ'י הגה ותיאר לפני חמש מאות שנה, בימי הזוהר של הרנסנס ובשחר העידן המדעי המודרני." (קפרה עמ' 37)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: