מציאות ומשמעות – המקרה של עליית המדע המודרני

מציאות ומשמעות – המקרה של עליית המדע המודרני

על פי ספרו של אביהו זכאי "הסרת הקסם מהעולם – דת ומדע בראשית העת החדשה" 2018. תל אביב: הוצאת רסלינג.
שלושת המושגים העיקריים המצביעים על משמעות הם: מדרג (היררכיה), דדוקציה וסיפור.

שלושת המושגים העיקריים המצביעים על משמעות הם: מדרג (היררכיה), דדוקציה וסיפור.

המדע החדש שצמח במאות ה-16 וה-17 בעבודותיהם של קופרניקוס, קפלר וגלילאו גליליי,ואחריהם ניוטון ואחרים, היה מבוסס על תצפיות וניסויים אובייקטיביים, בחינה לוגית של תקפותם וביטוי כמותי-מתמטי שלהם. ההנחה הבסיסית היתה כי עולם הטבע הוא עולם של חומר בלבד המתנהג על פי חוקים פנימיים משלו, חוקים מכניסטיים של יחסי כוחות. תופעות הטבע הם חד-ממדיות ואינם מסתירות דבר שמעבר להן. הן מציאות אובייקטיבית. רוברט בויל כתב ב-1665 שכל היקום הוא רק אוטומט גדול, או מנוע הפועל מכוח עצמו, שבו כל הדברים מתבצעים רק על פי התנועה (או המנוחה), הגודל, הצורה, והמצב, או המרקם, של החומר האוניברסלי שממנו הוא מורכב. (עמ' 30) כלומר, כל המציאות היא חומר המורכב מאותם אבני בניין שווים (שהיום אנו קוראים להם אטומים) הפועלים על פי חוקים אוניברסליים הניתנים לכימות אובייקטיבי.

דבר זה מבטל כל היררכיה של הטבע. הטבע איננו היררכי, אין בו 'מהות' שמעבר לתופעה, מכיוון שברגע שיש היררכיה יש קריטריון חיצוני הקובע מה עליון וחשוב ומה תחתון. הטבע הוא "שטוח", הוא ניטרלי, ללא כוונה וללא מטרה, הוא רק הוא עצמו.

"אחת ההשלכות החשובות ביותר של הפילוסופיה המכניסטית של היקום היתה זניחת כל התייחסות במחשבה המדעית למושגי ערך, כגון שלימות, הרמוניה, משמעות ומטרה." (עמ' 35)

טבע ללא ערכים הוא טבע ללא משמעות. "המכניזציה ההולכת וגוברת של עולם הטבע בידי הפילוסופים המכניסטיים והדגש ההולך וגובר שהעניקו לסדירות של עולם הטבע, הביאה לביטול ההשגחה האלוהית." (עמ 54) במקום התגלות, סמכות ומסורת המקנה ערך (חיצוני) ויוצרת היררכיה, יש תצפית אובייקטיבית, גילוי, ניסוי והסקה תבונית של החוקר. יש פעולה, ואין סיבה ותכלית לפעולה, מחוצה לה.

 

[אלוהים נברא יחד עם ההבנה שיש היררכיה. ברגע שהאדם קבע שיש סדר, סדר בכלל, וסדר של חשיבות, של ערכיות, המיוחסת לתופעות במציאות, שדבר א' חשוב ועליון על דבר ב', נוצרה היררכיה שאומרת שיש "גבוה מעל גבוה". והגבוה מכולם הוא האלוהים. גם תפיסת הסיבתיות, א' שמביא וגורם לב', יצרה ערך גבוה יותר לסיבה.

מתי נוצרה התפיסה של ההיררכיה? האם עם תחילת העידן החקלאי, כשנוצרה היררכיה אנושית של חברה בה לא היו הכל שווים, יש מי שהצליח יותר מאחרים, או כבר קודם? אולי ברגע שאדם זיהה כי הוא טוב יותר, יעיל יותר, מתוחכם יותר מבעלי החיים האחרים, עוד בהיותו צייד-לקט? או שמא, כפי שיש הסוברים כי תפיסת הסיבתיות היא מוטמעת בגנום האנושי, היא מולדת, היא שקבעה, בהתפתחות אבולוציונית גנטית (ראה אצל דונלד מרלין את המעבר מהשלב האפיזודי לשלב המימטי אצל ההומו-ארקטוס), את הבנת (או ליתר דיוק – השלכת) הסיבתיות על תופעות המציאות? חשוב רק להדגיש כי המושג המשותף לכולם הוא 'סדר'. האדם הוא יוצר של סדר במציאות. בראשית היה הסדר האנושי, הצורך והרצון לסדר. ]

דדוקציה היא הצד השני של המטבע. היררכיה היא מלמטה למעלה, ודדוקציה היא מלמעלה למטה.

"מהפכה אפיסטמולוגית ניצבת, אם כן, ביסודות הפילוסופיה החדשה של הטבע. במקום מטפיזיקה, אשר מחפשת אחר אמיתות מעל ומעבר לתחום הטבע, כגון עקרונות ראשוניים, שיקולים טלאולוגיים או סיבות סופיות, הפילוסופיה החדשה של הטבע היתה אכן המדע של העולם מכיוון שהיתה מבוססת על ניסיון וניסוי."  (עמ' 109) אמיתות ועקרונות הם נקודת המוצא של המדע הישן. אמיתות ועקרונות המקדימות את המשמעות לתצפית. אלוהים כתב שני ספרים: כתבי הקודש וספר הטבע שנכתב בצלמם של כתבי הקודש.

המחשבה הדדוקטיבית נאלצת גם היא לפרש את התופעות שלנגד עיניה, אך היא עושה אותם לסמלים המבטאים את "הגדול". "מבנה היקום מגלם את מרקם הגאולה והישועה האלוהית." (עמ' 130)

אמיתות ועקרונות לכידים והרמוניים יוצרים סיפור, סיפור עם התחלה אמצע וסוף. סיפור שיש לו משמעות הבוחרת את הפרטים והאירועים המתאימים והמגבשת אותם ליצירה מלוכדת. והסיפור הוא סיפור אלוהי של גאולת האדם. בסיפור שלפני המדע החדש האדם היה הדמות המרכזית והתכלית של העלילה, וללא סיפור אומר פסקל "אינני יודע מי הציב אותי בעולם הזה, אף לא מה הוא העולם, ואף לא מי אני עצמי, אני בור גמור ביחס לכל דבר …. אני רואה רק אינסופיות מכל צד, הסוגרת אותי כמו אטום או צל חומק. כל שאני יודע הוא שבקרוב עלי למות, אך מה שאני יודע פחות הוא על מוות זה, שממנו אינני יכול להימלט." ( עמ' 160)

 

האם עולם התופעות מספר סיפור או שמא הוא אקראי ומקרי (כמו שנראה במדע החדש)? האדם חייב שיהיה לו סיפור ונראה כי המדע החדש לא מספק צורך והכרח זה. אבל אולי למדע החדש יש סיפור חלופי? אולי אבולוציה היא סיפור אפשרי כזה? או התיאוריה הפיזיקלית הסופית, התיאוריה של הכל. שהיא תפיסה רדוקציוניסטית קיצונית שבה אנו מחפשים אחרי מספר מינימלי של חוקי יסוד המפעילים את כל המציאות (על פי סטיבן ויינברג). או, אולי כיוון שונה לחלוטין: אולי למדע החדש יש סיפור שיכול להיות מורכב ממשפטים, תחביר ועלילה לא אנושיים? הבעיה היא שהאדם מחפש סיפור בדמותו (שהרי רק כך הוא יכול להבין אותו), אבל אולי יש סיפור שאיננו במושגים אנושיים? "כזה הוא מצבנו האמיתי. זה מה שהופך אותנו חסרי יכולת ביחס לידיעה ודאית או בערות מוחלטת. אנחנו צפים בתוך מרחב עצום ממדים, כל הזמן נוטים לחוסר ודאות, נעים מפה לשם; כל אימת שאנו חושבים שנמצאת לנו נקודת אחיזה שאליה נוכל להיצמד … היא נעה ומותירה אותנו מאחור; אם נתור אחריה היא תטעה את תפיסתנו, תברח, ותחמוק לנצח מפנינו. שום דבר יציב לא עומד בפנינו." (פסקל כפי שמצוטט בעמ' 174) "כל דבר שאינו ניתן להבנה לא חדל מלהתקיים … ייתכן בהחלט שמשהו קיים ללא ידיעת טבעו." (פסקל בעמ' 164) כיצד בכלל יכול החלק לדעת את השלם, אומר פסקל.

דבר זה מביא אותנו לשני מושגים של אין-סוף: אינסופיות אלוהית שאנו מצווים להתקרב להבנתה מתוך הבנת הסיפור האלוהי של תכלית העולם; ואינסופיות של המציאות שאנו לא מבינים את הסיפור שלו, והאם יש לו בכלל סיפור. ובכל זאת אומר בלייק "זה אשר רואה את האינסופי בכל הדברים רואה את אלוהים." (עמ' 261)

 

הספר מציע גם כמה דרכים לסגור את הפער בין מציאות שטוחה למשמעות רבודה. אציין רק שתיים מהן:

דאיזם – "אלוהים אשר ברא, מקיים ומכוון את העולם באמצעות ומכוח חוקי טבע שמיימים, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה פיזיקלית. הדאיסטים האמינו בהשגחה כללית של העולם – כינון ושימור חוקי הטבע המסדירים את תופעות העולם – ודחו את ההשגחה הפרטית על יחידים …. החזיקו בתפיסת דת טבעית ורציונלית. מכיוון שביססו את קיום אלוהים על בסיס התבונה, הם טענו שהתבונה האנושית לבדה מספקת את הידיעה ההכרחית המובילה לחיים מוסריים ודתיים." (עמ' 270-271) "ההשגחה האלוהית מיועדת רק לכינון ושימור חוקי הטבע החיצוניים הכלליים, אשר מסדירים את תופעות העולם, משמע השגחה כללית." (עמ' 278) יורשה לי לומר שתפיסה דתית כזו מסתדרת יפה ומדברת על ליבם של אנשים משכילים ומודרניים בתרבות המערבית, וגם אצלינו.

והדרך השניה היא שהמציאות והטבע הם חלום של אלוהים. "העולם, משמע היקום החומרי, לא קיים בשום מקום אחר, אלא רק ברוח, כתב אדוארדס." (עמ' 281)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: