ההכרה על פי הופשטטר

תמצית ספרו של

דאגלס הופשטטר. אני לולאה מוזרה. אור יהודה: דביר 2012

Hofstadter R. Douglas. 2007. I Am a Strange Loop. U.S: Basic Books.

(מול עמדה שונה של פרופ' רפאל מלאך שאיננו מדגיש את היכולת האנושית הרפלקטיבית, אלא טוען כי  הכרה היא חוויה פרטית וישירה שאיננה מחייבת רפלקציה ומודעות).

"מצאתי קווי דמיון משותפים בין הגילוי המופלא של גדל [המתמטיקאי קורט גדל]  על דבר תבנית שמתייחסת לעצמה במצע של סמלים חסרי משמעות כשלעצמם, ובין ההופעה יש-מאין של עצמיים ונשמות במצע המורכב מחומר דומם." (עמ' 13)

הניורונים שבמוח, על הרכבם החומרי והמנגנון הכימי של פעולתם, אחראים לכל מה שקורה, אך לא ברור כיצד הם יוצרים משמעות, עצמיות, נשמה. התשובה היא "קיומה של לולאת היזון חוזר, ולו גם פשוטה, מאלץ אותנו לעבור ממשור תיאורי מכני ונטול מטרות (שבו כוחות מניעים את הדברים) למישור הטלאולוגי של הקיברנטיקה (שבו, אם לומר בצורה בוטה, מאוויים מניעם את הדברים)." (עמ' 71-72) כלומר, לולאות היזון חוזר יוצרות משמעות מתוך החומריות. לולאות היזון חוזר הן "תבניות או מערכות שמתייחסים לעצמם או חלים על עצמם". (עמ' 81)

דוגמאות ללולאות:

מיקרופון הצמוד לרמקול היוצר צפצוף צורם. זהו הדהוד ותגבור של רחש הנשמע ברמקול המועבר למיקרופון ושוב לרמקול.

השתקפות של מראה מול מראה היוצרת תחושה של "מנהרה" אין-סופית.

פרסומת של אדם המחזיק צנצנת שעליה תווית של אותו אדם המחזיק צנצנת  ועליה תווית של אותו אדם המחזיק צנצנת וכן הלאה.

"לולאות מחוללות מבנים חדשים ומפתיעים המהווים מישור מציאות חדש שמאפשר, עקרונית, להקישו מהלולאה הבסיסית ומתכונותיה הפרטניות, אבל במישור המעשי יש לו 'חיים אחרים משלו', המחייבים אוצר מילים חדש ורמה תיאורית חדשה וגבוהה יותר מהמישור הבסיסי שממנו התהוו…" (עמ' 89)

האם זוהי הדרך בה נוצרת משמעות שמעבר לחומר? אולי המשמעות היא תוצר לוואי בלבד של תהליך ההדהוד? או אולי בכלל המשמעות איננה בתהליך עצמו אלא במתבונן האנושי המקנה למה שרואות עיניו, משמעות?

הטענה של הופשטטר מתרכזת באדם. הוא מביא את הדוגמאות הנזכרות לעיל ללולאות רק כדי להסביר מהי לולואה ולא לטעון כי המיקרופון והרמקול יוצרים משמעות. הלולאה המהדהדת היא "המנוע" ולא התוכן שהמנוע יוצר. הלולאה המרכזית שהוא דן בה היא המודעות הרפלקטיבית האנושית. לאדם יש מאגר של ייצוגים לגבי סביבתו וגם לגבי עצמו (המאוגדים בתבניות מכלילות). האדם יכול להפנות את הייצוגים הללו אל עצמו, ואז נוצרת הלולאה של ההדהוד העצמי. יש לי ייצוג של ספר (ייצוג שרירותי המרמז על היותו ייצוג לספר) ואני יכול "לראות" את עצמי קורא בספר. הקריאה מעבירה ידע מהמילים המודפסות (ייצוג שרירותי)  אלי, ידע הנבדק במשוב חזרה אל המילים, וכך אני יוצר משמעות. "הנקודה העיקרית היא שקיים מישור מורכבות כלשהו שבו היצור מתחיל להחיל חלק מהקטגוריות שלו על עצמו, מתחיל לייצר תבניות מנטליות המייצגות את עצמו." (עמ' 100) וזהו הניצוץ הראשוני של העצמיות.

"במהלך האבולוציה התפתחו בני האדם כישויות תופסות – ישויות המכלילות את העולם לקטגוריות מקרוסקופיות, תהליך הגוזר עלינו לתאר את המתרחש סביבנו כולל מעשינו ומעשי אחרים, לא במושגי החלקים הפיזיקליים שמרכיבים אותם (הנמצאים במישור סדרי-גודל מרוחק לאין שיעור מזה של התפיסות היומיומיות והקטגוריות המוכרות), אלא במונחים של דפוסים גבוהים אך מופשטים ועמומים כמו אמא ואבא, חברים ואהובים, חנות מכולת וקופה…" (עמ' 192) זהו מבט מלמעלה. תהליך של פרוש המציאות מלמעלה כלפי פרטי ההתרחשות. זהו "הגיון יורד" (עמ 191). מבט מלמעלה זה הוא מורכב מתבניות מכלילות המבוססות על אנלוגיות – דבר אחד הדומה לאחר ויוצר משמעות דומה. התבניות של הייצוגים אנלוגיות לתופעות שבמציאות, תופעות בעלות משמעות, המהדהדות חזרה אל הייצוגים. כאשר מבט מלמעלה זה של תבניות מוכללות מופנה אל האדם החושב עצמו, אל האדם היוצר את התבניות, מתרחשת העצמיות.

ברגע שהאדם היה ליוצר משמעויות הוא זנח את המישור הנמוך, החומרי, המולקולרי של המנגנון הפיסיולוגי של יצירת הייצוגים. הוא עבר לחיות בממד אחר. "התאים בתוך המוח אינם אלה שנושאים את ההכרה; נושאי ההכרה הם הדפוסים. [ההדגשה במקור. אני מעדיף לקרוא להן 'תבניות'] דפוס הארגון חשוב, לא חומריותו. זה לא הבשר, זו התנועה!" (עמ' 277) והדפוסים (התבניות) הללו הם חוויה הניתנת להעברה לאדם אחר. גם אני יכול להרגיש ולחוות את מה שאדם אחר חווה. זו אנלוגיה היוצרת משמעות דומה. ויותר מזה: "תחושת ה'אני' – מתהווה במציאות אך ורק אם לצד העצמי קיימת תחושה של עצמיים אחרים." (עמ' 374). ולכן, גם חוויה וירטואלית מדומיינת היא חוויה של הכרה עצמית.

 

"כדי לייצר 'אני' אנו זקוקים למשמעות, וכדי לייצר משמעות אנו צריכים תפיסה וקטגוריות – למעשה, אנו זקוקים למאגר קטגוריות המבוסס על עצמו וממשיך לגדול ולגדול כל הזמן." (עמ' 303)

"ה'עצמי' שלנו הוא אשליה המחזקת את עצמה שהיא תוצר לוואי הכרחי של לולאה מוזרה, שהיא עצמה תוצר לוואי הכרחי של מוח מעבד סמלים שמנחה את הגוף בנתיבים המסוכנים והבוגדניים של החיים." (עמ' 311)

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: