סדר ואי-סדר כמושגים של הכרה

סיכום (קצת יצירתי) הספר סדר ואי-סדר כמושגים של הכרה   רות לורנד.    תשע"ו 2016. ירושלים: הוצאת כרמל.

סדר הוא מושג של ההכרה האנושית המוטל על המציאות. ("שמתאים לצרכי השעה, מאפשר לפעול בדרך רצויה ורמת החיזוי שהוא מאפשר מספקת" עמ' 274)

סדר = ביטוי ליחסים בין מרכיבים.

הספר עוסק בסדר סטטי (יש גם סדר דינמי =סדר של פעולות בזמן).

תנאים לסדר: 1. קביעת גבולות המערכת מסביבתה והגדרתה כמערכת לכידה ויציבה יחסית.

  1.          מורכבות – המערכת מורכבת מפרטים (הנקבעים שרירותית על פי ההקשר. שרירותית- גודל או היקף הפריט נקבע על פי ההקשר שהרי כל פריט יכול להתפרק לחלקים קטנים יותר.)
  2.           קיים קריטריון/חוקיות/עקרון לארגון הפרטים (יש להם מכנה משותף הנענה לחוקיות).
  3.       יש דרגות שונות של סדר בהתאם לחוקיות. (הדרגות נקבעות על פי ממד ערכי חיצוני או פנימי (למשל, על פי מטרת המערכת) הקובע האם הסדר הוא "טוב" יותר. למשל ערכים של אסתטיות או ערכים של יעילות.)

סדר הוא מושג של ההכרה האנושית המוטל על המציאות. ("שמתאים לצרכי השעה, מאפשר לפעול בדרך רצויה ורמת החיזוי שהוא מאפשר מספקת" עמ' 274)

האם המציאות היא יישות אובייקטיבית (שאיננה מסודרת מעצמה (האם יש מציאות מסודרת מעצמה? מערכות המתארגנות בארגון עצמי מסודר? האם קיים סדר גם ללא הכרה אנושית?)), או גם המציאות היא מושג של הכרה ומתוך כך, כבר נושאת משמעות?

מהי אובייקטיביות? על פי קאנט, מכיוון שקליטת המציאות מתבצעת בכלים אנושיים "סובייקטיביים", האובייקטיביות היא תוצר של הסכמה כללית בין בני האדם שלהם כלי תפיסה דומים. הסכמה כללית זו תלויה בגודל הקבוצה ובערכים המשותפים לה, ולכן ה'אובייקטיביות' נעה על הרצף בין אובייקטיבי יותר או פחות. (האם אירוע בו ראיתי בברור אובייקטיבי חייזר, או שהיתה לי התגלות נבואית, מקובל כאובייקטיבי?)

במקביל, סדר יכול להראות אובייקטיבי יותר או פחות, בהתאם לציפיות שלנו.

האם קיים אי-סדר?

על פי ברגסון לא קיים אי- סדר כי אי-סדר הוא כולו שלילה, אין, ואת האין אי אפשר לתפוס. כל תפיסה היא תפיסה של דבר מה ועל כן יש בה מן החיוב. כל תפיסה היא יצירת סדר גם אם היא  אינטואיטיבית טרום שכלית-לוגית. [ברגסון מתאר שני סוגי סדר: ויטאלי וגאומטרי. סדר ויטאלי משקף את התנועה של החיים בממשותם ואיננו מוגדר על ידי חוקיות חיצונית. זהו סדר רציף שעובר מאירוע לאירוע, מחוויה חוויה, אין לו גבולות ברורים, הוא איננו מאפשר חיזוי, וחשוב ביותר, הוא סדר שנתפס באינטואיציה. למולו קיים הסדר הגאומטרי, הפרגמטי, של השכל המפרק את זרימת החיים ומאפשר חיזוי. לטענתו סדר ויטאלי יכול להתפרק לסדר גאומטרי, אבל סדר גאומטרי איננו יכול לחזור לסדר אינטואיטיבי. לפיכך, הסדר הויטאלי הוא אמיתי וגבוה יותר, ואילו הגאומטרי הוא הסדר של המקוטע והמלאכותי, על אף היותו מועיל ופרקטי יותר.]

שתי תפיסות מאפשרות קיום של אי-סדר: 1. אי-סדר כשלב המקדים סדר. 2. חוויה של אי-סדר שאיננה מעידה על קיומו או אי-קיומו של סדר כולל, גבוה. לפיכך, לא קיים אי-סדר מהותי. שהרי המושג 'אי-סדר' מחייב להשען על המושג 'סדר' ולא על שלילה גמורה (אין) שאיננו נתפס. ויותר מזה, אי-סדר נשען על אותם מאפיינים של סדר (מורכבות וחוקיות) ותלות הדדית של ניגוד לסדר (אי-סדר הוא ניגוד לסדר).

בהכרתנו, כל הדברים בחלל מקיימים ביניהם יחסים של מקום, זמן או יחסים לוגיים, ולכן אנו יוצרים בהם סדר ומשמעות. לכן, אין אי-סדר מהותי, אלא רק רצף בין סדר לאי-סדר, דרגה של סדר.

ובכל זאת – סוגים של אי-סדר:

אקראיות – אירוע חריג ולא צפוי במערכת מסודרת שאיננו מפרק את הסדר, אבל משפיע על המערכת על פי הערך שניתן לו.

כאוס – מערכת מבולבלת שמרכיביה לא יוצרים מבנה מסודר מובחן. (נוגד את ברגסון שאי-סדר הוא אין.) אבל עצם זה שאנו מבינים שזו מערכת, אומר שיש לה סדר חבוי פנימי משלה.

אדישות או אטומיזם – אוסף פרטים ללא קשר, שאיננו יוצר מערכת. "הפרטים כמו מנותקים זה מזה,  מתקיימים בלי יחסי תלות זה בזה, וניתן להחליף כל פרט בפרט אחר מבלי שהדבר ישפיע על האוסף כולו. אוסף כזה ניתן לסדר בדרכים שונות ללא הכרעה וללא כל הכרח בסדר כלשהו. הפרטים "אדישים" למיקומם במערכת ואדישים לפרטים אחרים. אוסף כזה, למעשה, איננו מערכת מפני שאין מה שילכד אותו ויקשור בין הפרטים. … כל סדר שמשיתים עליהם חיצוני להם… כפייה מבחוץ." (עמ' 131). לדוגמה: קורא שאיננו יודע מהו מילון ולמה הוא משמש מוצא את רצף המילים: התמחות, התמכרות, התמלאות, התמנות, התמסמסות, התמסרות, התמעטות וכו'.

האם ההכרה מארגנת אותם – בהכרח? נראה שכן, ההכרה מזהה כי כולם מתחילים ב"התמ…" ומסתיימים ב"..ות" כקבוצה לשונית שיש בה דומות. אבל אפשר למצוא בהם גם סדר הכרתי אחר: כל המילים בני 7+-1 (שבע פלוס מינוס אחד) אותיות. או סדר הכרתי אחר: רוב האותיות נראות בתבנית מרובעת. כלומר, ההכרה מארגנת אותם, אך אין ארגון הכרחי ואין עדיפות לארגון אחד על פני השני, ולפיכך, המערכת איננה מסודרת במהותה.

אם כן, אדישות או אטומיזם הוא דוגמא לאי-סדר מהותי, אבל אין בכך לבטל את הנאמר לעיל כי ההכרה מזהה יחסים. "בניסיון הממשי אין אנו נתקלים ביחסי ניתוק או אדישות גמורים. העובדה שתופעה או אובייקט נכללים בניסיון שלנו מבטיחה מידה כלשהי של לכידות או קשר לנסיבות ההתנסות, גם אם זו נמוכה ביותר. לכידות זו, ייתכן שהיא מעידה על אחדות הסובייקט המתנסה יותר משהיא מעידה על אחדות המערכת. העובדה שהפרטים "מתאספים" בתודעתו של הסובייקט היא כבר תחילתו של תהליך ארגון." (עמ' 132)

רגישות – מערכת לא יציבה שבה כל פרט משנה את האחרים. כל פרט רגיש לכל שינוי ומשפיע על כל האחרים. מערכת רגישה שאיננה יציבה איננה ניתנת לתפיסה (שמקבעת בהכרח).

התנגשות בין סדרים – במערכת אחת מתקיימים סדרים שונים שאינם מתואמים ומפריעים זה לזה, ובכל זאת שייכים למערכת אחת – ולכן נוצרת ההתנגשות. תוצאות אפשריות: 1. מערכת חדשה מלוכדת. 2. אחת נבלעת באחרת. (לדוגמה: מחלה קשה בגוף האדם.) 3. כל סדר נסוג ונפרד למערכת נפרדת. 4. מתח מתמיד ללא פתרון.

זה אולי אב הטיפוס של אי-סדר, מכיוון שהתפיסה שלנו היא של קיום סדרים.

סימטריה ומערכות הומוגניות – סדר בנוי על שונות בין פרטים היוצרים תבנית, אבל אם כל הפרטים שווים (למשל: כל הנקודות על היקף המעגל, תאומים זהים, שמות זהים) זה מפר את הארגון והסדר.

"איננו תופסים מצבים של שיווי משקל גמור; התפיסה היא כיוונית והמוח מכריע בין המצבים הנראים לכאורה סימטריים…" (עמ' 168)

אנטרופיה היא תנועה להומוגניות סימטרית. "מערכת מסודרת אמורה להגדיר את מיקומו של כל רכיב ולקבוע את היחסים בין הרכיבים. כאשר היחסים הומוגניים, אין משמעות למיקומו של הרכיב, ואי אפשר לחזות בהסתברות גבוהה, היכן יימצא. הסדר שאנו מצפים למצוא בטבע ובסדרי החברה הוא סדר שמאפשר מובחנות ואי-שוויון בהסתברויות. מבחינה זו צדקו הפיזיקאים שתיארו את התהליך האנתרופי כתהליך שבו עולה דרגת אי-הסדר." (עמ' 170)

לפיכך אי-סדר הוא שוויון הסתברויות של מיקומו של הפריט, וסדר הוא אי-שוויון בהסתברויות. סדר יוצר אבחנה בין פרטים במיקומם וביחסים ביניהם. ככל שההסתברות מתרחקת משוויון של הימצאות כל פרט בכל מקום, על פי החוקיות, גדלה מידת הסדר. סדר כזה מאפשר יכולת חיזוי או ניבוי של מקומו של כל פרט במערכת. כאשר ידוע עקרון הסדר ונתון קטע מהמערכת יש יכולת לנבא את המערכת כולה. נתונים אלו מאפשרים להסיק מהנתון את מה שאיננו נתון. אפשרות הניבוי קיימת כאשר אפשר לנסח את החוקיות/העיקרון של המערכת באופן חיצוני וללא תלות של קיום בפועל של המערכת (אפשר ליצור תכנית ללא הביצוע שלה), ומתוך הנחה כי רמת הסדר של המערכת גבוהה.

לא קיים סדר מוחלט כי כל דבר הנמצא בדיוק במקומו הצפוי, איננו מוסיף כל מידע חדש על המערכת. וללא מידע חדש אין כל משמעות או תוצאה או השלכה של סדר זה. כדי שלמערכת תהיה משמעות היא צריכה לעשות או לתאר משהו חדש במציאות, להטיל סדר באי-סדר. וכך נכנס מרכיב של אי-סדר למערכת והוא 'מחפש את מקומו' בסדר. "ביחס שבין … סדר בכלל לאי-סדר, לא רק שאין קדימות האחד על פני האחר, אף אין קיום נפרד של האחד ללא האחר." (עמ' 275)

————————————————————-

קודם נשאלה השאלה (החורגת ממסגרת הספר של לורנד): האם יש מציאות מסודרת מעצמה? מערכות המתארגנות בארגון עצמי מסודר? האם קיים סדר גם ללא הכרה אנושית? בבסיס שאלה זו נמצאת ההנחה כי אנו מזהים מערכת, וזיהוי כזה המגדיר את המערכת (זיהוי המבודד דמות מתוך רקע) מניח הכרה אנושית. ויותר מזה, אנו מבקשים (ממש כמו בתנאים להבנת הסדר) כי המערכת תהיה לכידה ויציבה יחסית, ומסודרת. כלומר, שאפשר יהיה לזהות את העיקרון העומד מאחורי הסדר וגורם למערכת להיות בעלת משמעות (עושה משהו).

ובכל זאת, מערכת המארגנת ומסדרת את עצמה היא כזו שבסביבתה קיימת אינפורמציה רבה (שחלקה ולעיתים) יכול להיות רלוונטי למערכת. בסביבתה קיימת עודפות של מידע שיכול להשפיע על המערכת ולגרום לה לשבש את הסדר הקיים בה. מידע זה חודר אל המערכת בצורה דינמית (לא כל הזמן, ולא כל הזמן אותו מידע) וגורם טלטלה במערכת ומצב של אי-סדר. במנגנון של משובים פנימיים בין מרכיבי המערכת, המערכת מארגנת עצמה לסדר משמעותי חדש.

מתוך ויכוח עם עמדת ברגסון שלעיל, מציעה לורנד (בהקשר שונה במעט) תשובה חיובית לשאלת הארגון העצמי, והיא קוראת לארגון זה 'סדר אסתטי'. סדר אסתטי הוא כזה הייחודי למערכת אחת. זו "מערכת שהכרחיותה נקבעת מתוך יחסי המרכיבים ולא על פי עיקרון חיצוני וקודם להם." (עמ' 227). למערכת כזו ישנן מרכיבים של אי-סדר. יש בה רגישות שבה המרכיבים משפיעים זה על זה ומשנים זה את זה. ויותר מזה הרגישות איננה חייבת להיות אחידה בכל רכיבי המערכת. כמו כן המערכת רגישה לסביבתה שיש בה אינפורמציה עודפת (רלוונטית ולא רלוונטית למערכת) ונענית לשינויים בסביבה. שתי תכונות אלו מקטינות את יכול הניבוי מכיוון שזו מערכת דינמית.

אם כך, כיצד יודעים שזו מערכת מסודרת? התשובה היא כי "מערכת אסתטית איננה נבנית מתוך הרכבה אלא דורשת תפיסה ישירה של השלם" (עמ' 246). שלם, שהחלקים שבו מסתדרים בסדר הגיוני וראוי זה עם זה בדיעבד. במערכת המסדרת ומארגנת את עצמה העיקרון והחוקיות של הסדר של המערכת ניתנים בדיעבד להחצנה ולהכללה מתוך התצפית של המתבונן (האנושי הסובייקטיבי, המחליט כי יש כאן סדר?) בתוצר הסופי. החוקיות איננה צפויה מלכתחילה והיא אמנם ייחודית, אך בדיעבד, לאחר השלמת המערכת, היא יכולה להיות מובנת גם בהקשרים אחרים. לפיכך היא נהיית בעלת יכולת ניבוי ותוקף חיצוני למערכת.

השאלה היא האם באמת המערכת מארגנת את עצמה? אולי קיים עקרון סדר הטבוע במערכת בפוטנציאל וכשהמערכת מתחילה לפעול היא מתארגנת על פי העקרון הנסתר שהיה קיים בה מלכתחילה? ראו לדוגמה גנים המכוונים ושולטים בהתפתחות העובר, או ההתארגנות של המחשבה בתבניות פעילות מוחית (אדלמן – דרוויניזם עצבי), או הוויסות של כלכלת השוק, 'היד הנעלמה', לטובת הכלל. כלומר, העקרון נמצא ברקע ושומר על הגבולות והפעילות "החופשית" של המערכת. לכן עולה שאלת המערכות המארגנות את עצמן בניסוח חדש: האם יש חוקיות המכוונת את המערכת, והאם היא חוקיות הטבועה במערכת מלכתחילה או מוטלת ומפרשת את המערכת על ידי הצופה האנושי?

ומכאן קצרה הדרך לשאלה האמונית: האם אני מאמין שיש חוק מוקדם?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: