האדם החדש

מהם השינויים שעתיד לעבור האדם, בעוד עשרות שנים, בעקבות השינוי בסביבתו הטכנולוגית ובו עצמו? אינני מתכוון לשינויים סביבתיים טכניים (שהיו כבר) כמו מעבר מכיבוס הבגדים בנחל או בגיגית למכונת הכביסה (שינוי שהפך את "יום הכביסה" לעיסוק שולי), אלא לשינויים מנטליים או פיסיים מהותיים העתידים להתרחש. האם האדם ישתנה באופן מהותי, בעצמיות שלו? האם הוא יחווה את עצמו ואת חייו בצורה שונה לחלוטין? נדמה לי כי התשובה לכך היא חיובית, בעוד כמאה שנים יהיה דגם חדש של אדם. הוא יחווה את חייו אחרת, יחשוב אחרת, הוא יחלום אחרת וישתוקק אחרת.

בעקבות ספרו של קאקו מיצ'יו (Kaku Michio) "הפיזיקה של העתיד".

(פורסם במקור בשנת 2011, ובעברית בהוצאת 'אריה ניר' ב- 2012)

כותרת המשנה של ספר חשוב זה היא: "כיצד ישנה המדע את גורל האנושות ואת חיי היום-יום שלנו עד שנת 2100". הספר מתאר את השינויים הטכנולוגיים, המסחררים, הצפויים עד לסוף המאה ה-21. (ואכן אני חוויתי בקריאתי את הספר סחרחורת פיזית ממש, והייתי צריך מדי פעם להסתכל מבעד לחלון כדי לחזור ולמקד את המחשבה במציאות של ההווה.) תיאורי העתיד שבספר הם מדהימים, ואביא שתי דוגמאות בלבד. 1. בפרק על עתיד הננו-טכנולוגיה מתואר מכשיר שנקרא 'הרפליקטור' שהיא מכונת הרכבה מולקולרית היכולה לייצר כל דבר על ידי יצירת מבנים אטומיים ומולקולריים לכלל מוצרים מאקרו-מולקולריים, מוחשיים ושימושיים, על פי הזמנה. זהו פיתוח מתקדם של מדפסת תלת-ממד שכבר קיימת. 2. גם חיי האדם יוארכו באופן ניכר על ידי הנדסת רקמות ותאי גזע, ושימוש בננו מכשירים שיבצעו תיקונים ברמת התא הבודד. גם ניצנים של רפואה כזו נמצאים כבר היום ומסתכמים בקביעה המקצועית, הקיימת בפועל היום, כי תינוקות הנולדים בימים אלו יגיעו לגיל 100 ללא בעיה מיוחדת. (כולנו מכירים את קצב העלייה בתוחלת החיים במאה ה-20.)

אבל בספר חסרה התייחסות חשובה לשינויים שעתיד לעבור האדם בעקבות השינוי בסביבתו ובו עצמו. אינני מתכוון לשינויים סביבתיים טכניים (שהיו כבר) כמו מעבר מכיבוס הבגדים בנחל או בגיגית למכונת הכביסה (שינוי שהפך את "יום הכביסה" לעיסוק שולי), אלא לשינויים מנטליים או פיסיים מהותיים העתידים להתרחש. האם האדם ישתנה באופן מהותי, בעצמיות שלו? האם הוא יחווה את עצמו ואת חייו בצורה שונה לחלוטין? נדמה לי כי התשובה לכך היא חיובית, בעוד כמאה שנים יהיה דגם חדש של אדם. הוא יחווה את חייו אחרת, יחשוב אחרת, הוא יחלום אחרת וישתוקק אחרת (הוא לא רק ישתוקק לדברים אחרים, אלא איכותה של התשוקה תהיה שונה לחלוטין.) אין בידי תשובה ברורה לשאלה מה בדיוק יהיה האדם החדש הזה, אבל יש לי כיווני מחשבה מהו הדבר שידחוף, יניע ויביא את השינוי המהותי הזה, ואולי גם אנסה לנחש לאן זה יוביל את האדם החדש.

אין ספק, אמצעים טכנולוגיים חדשים מחוללים שינויים. אמנם אלה רק אמצעים, אבל הם, בכל זאת, עושים שינויים חשובים. למשל, כתיבה לפני המצאת הדפוס היתה נחלת מעטים – אליטות דתיות או אינטלקטואליות. רק חלק מהאוכלוסייה ידע קרוא וכתוב, והיום רבים הם המבטאים את רעיונותיהם בכתיבה בערוצים השונים. התפשטות דמוקרטית זו של ביטוי הרעיונות היא שינוי מהותי בהבנת האדם את עצמו. גם ההתפתחות המואצת של התקשורת בעשרות השנים האחרונות הביאה את האדם להרחיב מאוד את אופקיו. הוא מרגיש כי אנשים המתעניינים בנושאים המעניינים אותו בארצות רחוקות קרובים אליו יותר מהשכנים בדלת ממול. אין להמעיט בערכם של שינויים אלו, הם שינויים מהותיים, אבל אין הם שינויים איכותיים קיצוניים.

השינויים הטכנולוגיים העתידיים יביאו גם לביטול סוגי עיסוקים הקיימים היום ולהיווצרותם (או ליתר דיוק, להדגשתם) של אחרים. שינויים אלו בשוק העבודה הינם חשובים לא רק מבחינה כלכלית. מחבר הספר צופה כי ייעלמו בעתיד כל העבודות הכרוכות בעבודה שגרתית על פי נהלים. כל העובדים הפועלים על פי נהלים או סדרת פעולות אלגוריתמיות, כמו, בנקאים, סוכני נסיעות, רואי חשבון, רופאים בדרג הנמוך, יוחלפו על ידי "מערכות מומחה". רופא המשפחה יהיה דמות וירטואלית שתוצג על הצג שלפניך ותשאל אותך שאלות אבחון. כל תשובה תכוון את הרופא הווירטואלי  למסלול שיוביל אותו לתת את ההנחיות לבדיקות שידייקו יותר באבחון. הבדיקות יעשו אוטומטית בביתך על ידי חיישנים מתאימים באסלה של השירותים שלך (שתן, צואה), במראה באמבטיה שלך (הבל הפה, שינויים בעור, בעיניים או בצבע הלשון, או בפרופורציות בין האברים), בידית הדלת או ידית הברז (דופק, לחץ דם, הזעה, כמות החמצן בדם) או בכיור (רוק, טיפת דם). רק בשלב שני, בו יהיה צורך בשיקול דעת מתקדם, יגיע תורו של הרופא האנושי. ככלל, רק עיסוקים הדורשים שיקול דעת או פרשנות רב כיוונית יעשו בידי אדם. ימשיכו להיות מקצועות כמו אמנים, מטפלים נפשיים, מנהיגים, עורכי דין ואנשים יצירתיים שאת שיקול דעתם, יכולות הפרשנות ואת הדמיון שלהם אי אפשר יהיה להחליף (לפחות בשלב הנראה לעין) על ידי מנגנון מכני.

אבל אולי האדם לעולם לא ישתנה באופן מהותי? אולי המרכיבים האישיותיים ישאירו את החוויה האנושית כפי שהיא היום. אולי מה שקאקו מיצ'יו קורא "עקרון איש המערות" ימשיך להנחות את האישיות של בני האדם. עקרון איש המערות הוא זה המעגן אותנו בתחושות ובחוויות הניזונות מהמבנה הפיסי שלנו (גם הגופני וגם המוחי). כנראה שחוש המישוש לא יעלם ולכן אנחנו ממשיכים גם בעידן הדיגיטלי היום להדפיס את המסמכים שלנו בנייר. "בכל פעם שמתחולל עימות בין טכנולוגיה מודרנית למאוויי אבותינו הפרימיטיביים, המאוויים הפרימיטיביים מנצחים." (עמ' 28) הצורך במפגש פנים אל פנים הינו חזק מראיון עבודה אינטרנטי מרחוק (למשל ב'סקייפ'), או ישיבת עבודת צוות מספקת הרבה יותר מידע שחשוב לנו (המתבטא, למשל, בשפת גוף) מאשר בשיחת וועידה דרך מסך. בעתיד אולי ייעלמו מקלחות הרחצה המשתמשות במים (ויוחלפו על יד זרם אוויר מיונן), אבל ספק אם הם יחלפו את הצורך בחיכוך המים על העור שלנו. וכבר נידונה רבות השאלה כיצד הטלוויזיה לא ביטלה את התיאטרון ומגרשי הכדור-רגל ממשיכים למשוך אליהם צופים משולהבים.

האם העתיד יביא לשינויים פיזיים אבולוציוניים שישנו את המהות האנושית? עם תחילת עידן המחשבים התחילו לדבר על שינוי אבולוציוני שיגדיל את מספר האצבעות שלנו, כדי שנוכל להשתמש טוב יותר במקלדת. אבל אז הגיעו מסכי המגע וטרפו את הקלפים, הגיע הזיהוי הקולי שמוציא את האצבעות מהתמונה, יגיע הקישור המחשבתי/טלפתי הישיר שלא יצריך שינוי במיתרי הקול. האבולוציה איננה עומדת בקצב הטכנולוגי הזה ולכן היא איננה גורם משמעותי בהקשר זה. אבל לו היו מתפתחות אצבעות נוספות, האם זה היה מביא לשינוי מהותי באדם? כמובן, שכדי לענות על שאלה כזו צריך לדעת מהו השינוי הפיסי ועד כמה הוא מרחיק לכת, אך על פניו נראה כי אין בכך  שינוי מהותי.

נראה כי השלב הבא של ההתפתחות הטכנולוגית-פיזית יהיה שילוב אדם מכונה. אולי התפתחות "אבולוציונית" כזו, מעשה ידי אדם, טומנת בחובה שינוי אנושי מהותי. מכיוון שכותב הספר איננו צופה כי בעשרות שנים הבאות אפשר יהיה לפתח רובוטים מלאכותיים בעלי יכולות חשיבה אנושיות, (שהמחבר מגדיר אותם תחת הכותרות: זיהוי תבניות ושכל ישר או שיקול דעת מתקדם, הכולל מודעות עצמית ויכולת תכנון וניבוי), הכיוון ההתפתחותי יהיה שילוב מרכיבים מכניים/טכנולוגיים בגוף האנושי. בסרטים קוראים לזה 'האדם הביוני'. התהליך הסביר הוא איננו המצאת מכשיר מלאכותי המחקה אדם, אלא שיפור חלקים מהאדם בעזרת מכשירים מלאכותיים. כבר היום שתלי שבלול האוזן ורשתית העין יכולים להחזיר את השמיעה והראייה, בעתיד שתלים דומים יעניקו לנו יכולות לשמוע צלילים בתדרים שמעבר לחישה המוכרת לנו היום, או יאפשרו לראות בתחומי העל-סגול או התת-אדום. הכפלת כוח השרירים, הרחבת קיבולת הזיכרון, שיפור היכולות הקוגניטיביות, כל אלו ואחרים יגיעו בקרוב. וכבר הזכרנו את הגידול הדרמטי הצפוי בתוחלת החיים הנובע מהתקדמות הרפואה. שילוב התקדמות הרפואה עם שילוב אדם-מכונה יביא את המין האנושי למשהו הקרוב, מבחינת התודעה שלנו, לחיי אל-מוות.

וכאן אנו מתחילים לחוש את השינוי האיכותי המהותי שעתיד להיות במין האנושי.

השינוי האיכותי, המהותי, שיוליד את האדם החדש יהיה חיים ללא מגבלות, ללא מחסור.

פעם נקבע הגבול של ההתפתחות והצמיחה על ידי כמות האדמה שהיתה לאדם. האדמה לעיבוד חקלאי (אבל גם אדמה כמקום שסיפק אוצרות טבע) היתה למשאב שקבע כמה זמן יחיה, כמה ילדים יהיו לו, מהם חיי משפחה, כמה זמן פנוי יהיה לו, מה יהיה טווח התנועה שלו וכו'. אחר כך קבעה כמות האנרגיה שהאדם יכול היה להפיק באמצעות המכונות שהמציא, היכן יגור, היכן יעבוד, כמה בגדים יהיו לו, כמה בנות זוג (או בני זוג) יהיו לו, עד איזה גיל הוא יהיה 'ילד' או תלמיד.

בשלב הבא, שאנו נמצאים כנראה לקראת סופו, כמות הכסף, ההון שהאדם צבר, קובעים את גבולות הקיום שלו. מידת הניידות, החלפת קריירה באמצע החיים, הסטטוס החברתי, בחירת בן/בת זוג, הקשר להורים הביולוגיים, התרבות שאנו צורכים, כל אלו ועוד אחרים הם הנקבעים על פי חשבון הבנק שלנו, והם אינם אין-סופיים. תמיד חסר לנו כסף ואנו מצפים בקוצר רוח לשיחת הטלפון שתבשר לנו כי זכינו בהגרלה כלשהיא במיליון/10 מיליון שקל/דולר/יורו.

בהמשך, כמות הידע וההון האנושי יקבעו את מרחב היכולות של החיים שלנו. בימינו הידע מתורגם לכוח קנייה, לעוצמה כלכלית. אבל בעתיד הוא יקבע את מרחב החיים שלנו. האם ננוע בין כדור הארץ לתחנת החלל? היכן יגדלו הילדים שנפזר במרחבי הגלקסיה? (אולי בחוות גידול או ב"משפחות אומנות" –ושוב, מה תהיה משפחה?). מה נעשה עם כל האנרגיה שתהיה לנו בעודף גדול? כמה "גלגולים" נוכל לעבור? (ובהמשך תעלה השאלה: כמה זמן/פעמים נחייה?)

אבל בעתיד לא יהיו מגבלות כלל, יהיה לנו הכל ובשפע. לא רק מזון, מגורים ומוצרים, גם כסף, גם ידע וגם הזמן יהיו ללא הגבלה. זה יביא לשינוי מהותי של ממש.

נחזור רגע לדוגמת ריבוי הכמות והערוצים של התקשורת שאנו חווים אותם היום. אנו חיים היום בתחושה כי כמעט ואין לנו מגבלת תקשורת. עשרות ערוצי טלוויזיה, אלפי ערוצי אינטרנט, דואר אלקטרוני (המכניס לנו כבר היום כ-100 הודעות ביום), תקשורת זמינה תוך כדי טיול בפארק – קול ותמונה, לכל אלו חסר רק היכולת לתרגם בשפות שאיננו מכירים (ההתחלה כבר קיימת והתרגום רק הולך ומשתכלל ברמת ההבנה של הלשון וברמת התפוצה האפשרית של בני השיח). מה זה עושה לנו, אין-סוף התקשורת הזו? אולי זה רק מבלבל אותנו? אולי אנו מאבדים את תחושת העצמי המלוכד שלנו? אולי הולך ומתפורר עקרון איש המערות? אולי האישיות שלנו איננה אחת, אלא היא מאות "חלונות" (על פי הרעיון של תוכנת חלונות –windows- במחשב שלנו) הפתוחים כל העת לכיוונים שונים בו זמנית?

בריבוי ערוצי התקשורת קיימת גם אפשרות להתפתחות נוספת המדגימה אותו כיוון – המשך החיים בצורה וירטואלית. חברות מסחריות מציעות לנו, כבר היום, שירות איסוף של כל המידע הדיגיטלי שלנו למאגר אחד כולל. כל יום אנו מייצרים אלפי פריטי מידע. כל שיחת טלפון, כל דואר אלקטרוני, כל שיטוט באינטרנט, כל קנייה בכרטיס אשראי, כל תמונה שאנו מצלמים, כל מיקום שבו אנו נמצאים (כפי שמזוהה בטלפון הנייד), כל אוכל שאנו קונים, כל בילוי שלנו, כל אלו ירוכזו תחת שמנו "במחסן". בבוא היום אפשר יהיה לשחזר באמצעותם את האישיות שלנו: העדפות, תחביבים, סגנון דיבור, סגנון לבוש, וכל מה שמרכיב את העצמי הגלוי. אך הגלוי מוסר גם על הנסתר: רגשות, עוצמות, חולשות וחוויות. לכשנמות אפשר יהיה להחיות אותנו מחדש, ליצור דמות שתראה, תתנהג, תגיב, תרגיש בדיוק כמו "המקור". גם מצבים חדשים שלא הכרנו בחיינו, ינותחו ו"אנו" נגיב להם על פי ניסיון העבר המאוחסן ב"מחסן" שעל שמנו. האם זה יהיה כפיל או אני עצמי ממש?

אכן, אם יהיה לנו הכל ובשפע, לא תהיה לנו מטרה אחת מאחדת שהיא הסיכום של הרצון שלנו, של האישיות שלנו.

מצב החוסר הוא מצב שבו אנו רוצים וצריכים לגייס כל הזמן משאבים כדי להגיע למטרה כלשהי. מטרה זו היא מסגרת מאחדת עליונה למאמץ שלנו. אנו רוצים ידע, כסף, זמן כדי לממש את האושר שלנו (ולא חשוב כרגע מהו בדיוק אושר), למצות את העצמיות שלנו, להיות כאלוהים. אבל, כשיהיה לנו הכל יהיה פיזור של כל מטרה, הנראית בימינו אלה כמאחדת. כל מטרה תושג ללא מאמץ, הכל יהיה. זהו שינוי מהותי בהגדרת המטרות שלי, בהבנת האישיות שלי.

האם זהו חזון פסימי?

בראייה של היום, כן, זה נראה רע, אבל הראייה של היום היא מנקודת המוצא של היום, מתוך האישיות של היום. אולי בעתיד, בראייה של האדם החדש, יראו הדברים אחרת?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: