מטפורות של שינה

מטפורות של שינה

מטפורות מדעיות  

תומאס קון (Kuhn), בספרו המפורסם "המבנה של מהפכות מדעיות", מתאר כיצד המחקר המדעי הינו מונחה על ידי מודלים תפיסתיים של הנושא הנחקר. למודל תפיסתי זה, הוא קורא 'פרדיגמה'. וכך הוא כותב: "פרדיגמות קונות להן את מעמדן בכך שהן מצליחות יותר ממתחרותיהן לפתור כמה בעיות שקבוצת אנשי המקצוע רואה אותן כנוקבות…. [הן מבססות את מעמדן כמדע תקני] באמצעות הגדלת מידת ההתאמה שבין עובדות אלה [עובדות שהפרדיגמה מציגה אותן כחשובות במיוחד] ובין ניבוייה של הפרדיגמה, ובאמצעות שכלול ניסוחיה של הפרדיגמה עצמה…. העלאת סוגים חדשים של תופעות איננה בשום פנים ממטרות המדע התקני. לאמיתו של דבר, אלה שאינן תואמות את 'הקופסא' לעיתים קרובות אינן נראות כלל. … המדע התקני מכוון לשכלול ניסוחן של אותן תופעות ותיאוריות הנמצאות כבר בפרדיגמה." איסוף העובדות והתצפיות, ניתוחן, פירושן והכללתן לכלל תיאוריה, מוכתב מתוך הפרדיגמה והמושגים המרכזיים שלה.[1]

רוברט סטרנברג (Sternberg), חוקר האינטליגנציה האנושית, ממפה בספרו את התיאוריות על טבעה של החשיבה האנושית באמצעות מטפורות. שם הספר הוא "מטפורות לחשיבה", ובמקור Metaphors of Mind. טענתו המרכזית היא כי נכון להחליף את השאלה 'מהי אינטליגנציה?' בשאלה "מהי אינטליגנציה כפי שהיא נתפסת מנקודת ראותה של מטפורה מסוימת?" "התזה הבסיסית של ספר זה, בעקבות קון, היא שהמחקר בתחום האינטליגנציה האנושית, כמו בתחומים מדעיים אחרים, מונחה על ידי אוסף מגוון למדי של מודלים או מטפורות. כל מטפורה גוררת שורה של שאלות … אשר התיאוריות והמחקר מבקשים להשיב עליהן ….. מדענים שיהיו ערים יותר למטפורות שביסוד התיאוריות והמחקר שלהם, ולשאלות המיוחדות שמטפורות אלה גוררות, יהיו ערים יותר גם לטווח וגם למגבלות של התיאוריות שלהם ביחס לתופעה שהם מבקשים לחקור. הם גם עשויים לקבל מושג טוב יותר הן על השאלות שהתיאוריה שלהם יכולה להשיב עליהן, והן על אלה שאיננה יכולה להשיב עליהן, עקב מגבלותיהן של המטפורות שמהן היא נובעת."[2]

בצורה ממוקדת יותר כותב ברנרד בארס (Baars):

"Scientific metaphors have long provided heuristic  tools for approaching novel problems………The criteria for productive metaphors are the same as for other scientific ideas: they should help organize existing evidence, yield testable hypotheses and suggest conceptual clarifications."[3]

מטפורה

המטפורה היא סוג מיוחד של פעילות מחשבתית. פעילות שבה אנו מבינים מידע חדש בעזרת דבר מה המוכר לנו. התהליך המטפורי הוא תהליך של העברת תכנים ומשמעויות מתחום אחד לשני. מטפורה היא, בדרך כלל, ביטוי לשוני המשאיל תכנים, מוכרים ומובנים יותר, לתחום אחר מתוך רצון להבהירו. למשל: 'לב אבן', או 'התנהגות חזירית', או 'בעיה כבדת משקל', כל אלה הן מטפורות. גם 'שינה כבדה', 'שינה מתוקה' או 'שינה טרופה' הן מטפורות המסבירות את אופייה של השינה בעזרת ביטויים המייצגים חוויות מתחום אחר. אנו מבינים, למשל, כי מי שישן שינה "כבדה" מוטל כחפץ כבד שקשה להזיזו.

העברה מטפורית בין הפרטים המושווים (למשל: הלב האנושי המושווה לאבן דוממת) "מעוררת" העברה רחבה בין תחומים. מכיוון שהתכנים המיוצגים אינם מבודדים מהקשר, אלא חלק מרשת של משמעויות העוטפת את הפרטים, (שינה, למשל, איננה רק מחוברת במחשבתנו עם שכיבה אלא נוסף סביבה הקשר שבו יש, למשל, חדר מיוחד, בגד מתאים, שעות מיוחדות, שקט וכו'. גם הפרט שאליו מושווית השינה, הכבדות, גם היא מחוברת לרשת של תכנים הקשריים כמו מוצקות, קשיות, יציבות וכו'.)

תהליך זה, של השאלת תכנים מתחום אחד לשני, מתאר את אופן התקדמותה ואת כוחה של המחשבה.

בתנ"ך (ויקרא יג 12) מובאת המטפורה: "ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל-עור הנגע מראשו ועד רגליו….". הצרעת, שהיא מחלת עור קשה, מוסברת בעזרת פרחי שדה ודרך תהליך הפריחה האביבי. כדי להבין ולמשמע חבור זה אנו נדרשים, ראשית, להעלות אסוציאציות וקונוטציות נרחבות מתחום הפריחה האביבית של פרחי שדה, ומתחום המחלות. שנית, אנו צריכים ליצור אינטראקציה בין תחומים אלו, אינטראקציה שתעביר חומרים מתחום לתחום. מתוך שני שלבים אלו תיווצר ראיה חדשה של תחום המחלות, אותו אנו רוצים להבין (למשל, המחשבה על השלבים שקודמים לפריצה הגלויה של מחלה), ובמידה מסוימת גם של תחום הפרחים המוכר (למשל: השאלה כיצד מתרבים הפרחים ומתפשטים), ומתוך כך יוארו הפרטים המושווים באור חדש ואנו נבין יותר את אופייה של מחלת הצרעת. היום מטפורה זו היא שחוקה ושגרתית במידה רבה, אך כאשר מעיינים בה מחדש, ועוקבים אחרי מהלך המשמעות שהיא בונה, רואים את עושר המשמעויות האפשריות שיכולות לעלות ממנה.

מטפורה זו, כמו אחרות, איננה מכוונת אותנו בצורה ברורה ומצומצמת לחומרים שצריכים לעלות משני התחומים, והדבר נתון למרחב התודעה של כל אדם. המטפורה איננה אומרת לנו אילו משמעויות יכולות לנבוע ממנה, ובכך משאירה מרחב פתוח לאסוציאציות רבות מכל תחום המאפשרות להביא עושר של תכנים היכולים ללמד אותנו על הצרעת. פתיחות מאפשרת זו של משמעויות מעשירה ונותנת לתופעה המוסברת מרחב מגוון של תכנים היכולים להתחבר אליה. מגוון זה מורכב מחוויות אישיות ייחודיות ומאזכורים חברתיים תרבותיים סביבתיים. אבל, כפי שנראה בהמשך, מגוון משמעויות זה יוצר את הבסיס התפיסתי (הפרדיגמה) של התופעה החדשה הנלמדת.

שלוש תיאוריות מרכזיות ניסו להסביר תהליך זה של בניית משמעותה של המטפורה, של האופן שבו הקשר שבין הייצוגים יוצר מחשבה חדשה אצל האדם. 'תיאוריית ההשוואה' אומרת כי המטפורה משווה בין פרטים, ומטרתה להראות כמה הם דומים. ככל שנמצאת יותר דומות, כך נחשבה המטפורה למוצלחת יותר. (תיאוריה זו התפתחה מדיון כמותי בדומות, כלומר, במספר התכנים הדומים של המרכיבים, לדיון באיכותם ובסדר חשיבותם.)

לעומתה, 'התיאוריה של האנומליה', ראתה במטפורה סטייה לשונית שהדגישה את השונות. המרחק בין הפרטים (למשל: המחלה והפריחה), היוצר פער גדול ביניהם, מביא לתהליך גישור שגם הוא (כמו בתיאוריית ההשוואה) מחפש את הדומות, אך רק לאחר שהבליט את השונות.[4]

'תיאורית האינטראקציה' (השלישית), הדומיננטית היום (שהתפרסמה בעקבות עבודתם של לייקוף וג'ונסון[5]) מדגישה את התחומים התשתיתיים וההקשריים של הייצוגים המושווים. היא טוענת כי בין שני התחומים שמהם באו הפרטים (תחום המחלות ותחום הצמחים) נוצרים יחסים הגורמים לשינוי בתפיסה של שני התחומים גם יחד. כל ביטוי מטפורי מדגיש יחד את תהליכי הקרבה והריחוק (הדומות והשונות). מתח זה הוא מתח הנשען על תפיסות חיים עמוקות יותר המאפשרות להם להיות גם דומים וגם שונים. אפשרות זו היא היוצרת את הפעולה המחשבתית המקשרת והמעבירה תכנים ומשמעות. למשל המטפורה: 'נטלתי את מקל הנדודים ויצאתי אל המדבר למצוא תוכן לחיי' מבוססת על ההבנה המושגית הבסיסית המתארת את  תחום החיים כדומה לתחום המסע. בבסיס המטפורה נמצאת החוויה הפשוטה של הליכה אל מקום (שלפעמים היא גם הליכה קשה), שהועברה להבנה שלנו על החיים האנושיים בכלל. הבנה זו יצרה שלל מטפורות שתארו העברת מרכיבים בין החיים והמסע, העברות שהעשירו את שניהם, ונתנו משמעיות רבות לחיים כמסע. כך נוצרו מטפורות רבות ומגוונות כמו: 'הוא הגיע לפסגת הקריירה ללא מאמץ רב', וגם 'כל אחד נושא את חבילת הצרות שלו'.

גישה זו, השלישית, איננה מנסה כמו קודמותיה להבהיר ולדייק בתכנים המועברים מייצוג אחד לשני, אלא מדגישה דווקא את העושר המושגי תפיסתי הרחב הצומח ועולה מתוך חיבור זה. הפרטים המושווים (בדוגמה הקודמת: מקל הנדודים ותוכן החיים) מתחברים מתוך הדומות המושגית שברקע, ומתוך השונות הפרטנית שביניהם. עושר מושגי ותפיסתי זה הם העוצמה המכוונת את המחשבה, הם יוצרים את הדומיננטיות של הפרדיגמה (קון). המטפורה, מכיוון שהיא כוללת שדה משמעויות נרחב למדי, היא מספיק חזקה כדי לעצב את החשיבה על הנושא אליו היא מתייחסת. רוחב משמעיות זה הנמזג אל המטפורה, הוא, ודווקא הוא, יוצר את כלי הקיבול של המשמעיות המקבעות את התבנית התפיסתית של הנושא הנידון.

נסכם: המטפורה היא ביטוי לשוני (של השפה) המשקף את פעולת רוח האדם. ביטוי לשוני המציג תהליכי מחשבה פנימיים. המטפורה היא המחשה של כוחו של הייצוג לבטא את הדרך שבה אנו מבינים ונותנים משמעות למציאות בה אנו חיים. מהלך זה של הקניית משמעות הוא המעשה שאנו עושים כל העת וללא הפסקה, והמטפורה היא כלי מרכזי עבורנו.

 

מצב מחקר השינה עד היום, ומה הלאה?

חקר השינה המדעי המודרני הוא שדה מחקר בן עשרות שנים בלבד. מחקר זה העלה את חשיבות השינה ממנוחה סתמית והפסקת פעילות- בעקר כצורך גופני, לרמה גבוהה יותר. בכמה עשרות שנים אלו התפתח מחקר השינה בכמה כיוונים. החשוב והבולט מביניהם הוא המחקר הגופני-הפיסיולוגי ובעיקר המוחי-נוירולוגי. פעילות המערכת ההורמונלית בשינה, שינויים בלחץ הדם ובטמפרטורת הגוף, תנועות עיניים, תנועות שרירי הפנים והרגליים, שינויים באברי המין, הם חלק מהתופעות הגופניות שנחקרו. אבל ראש וראשון למחקר הגופני היה מחקר הפעילות המוחית המורכבת בזמן השינה. (וכאן בולטים מחקרים של תהליכי עיבוד הזיכרון, מחקרי חלומות, מחקרי "השיתוק" של הפעילות של שרירי הגוף המרכזיים, מחקרי חוסר הקליטה מהחושים ועוד.)[6]

למעשה, חקר השינה המודרני החל עם זיהוי סוגים שונים של פעילות חשמלית של קליפת המוח כפי שנרשמו במכשיר אלקטרואנצפלוגרף שבחן את הפעילות החשמלית על ידי אלקטרודות המוצמדות לגולגולת הנבדק (EEG). מחקרים אלו זיהו בזמן השינה את השלב (המפורסם) שהתאפיין בפעילות חשמלית הדומה לזו המתקיימת בזמן ערות והמלווה בתנועות עיניים מהירות (REM – rapid eye movements). שנים רבות התרכז מחקר השינה ברישומים החשמליים שעל פני קליפת המוח, אך הוא פנה יותר ויותר לחקר התהליכים המתרחשים בעומק המוח, בחלקים הפנימיים יותר, וחיפש את הקשרים העצביים בין חלקי המוח השונים עם מה שזוהה במחקר ה- EEG כשלבי השינה השונים.[7]

כיווני מחקר נוספים היו  מחקרים שעסקו בתנועה המחזורית של 'השעון הביולוגי' ובהשלכותיו לשינה בתקופות גיל שונות.[8] מחקרי הפרעות השינה שנערכו בדגש רפואי ומעשי, היו לזרם מחקרי חשוב. בתחילה חקרו הפרעות שינה "חזקות" כמו סהרוריות או דום נשימה, ולאחר מכן עברו להפרעות שינה "חלשות" כמו מיעוט שנות שינה, כתוצאה, למשל, מלחץ במקום העבודה. לא נפקד גם מקומם של מחקרים סוציולוגיים ואנתרופולוגיים על אפיוני ומנהגי שנתם של חברות אנושיות שונות. בצד המחקרים על בני אדם נערכו גם מחקרים השוואתיים רבים שעקבו אחרי שנתם של סוגים רבים של בעלי חיים, ושם נלמדו הגילויים החיצוניים והנסיבתיים של שנתם, וגם הממדים הפנים גופניים שלהם.

למרות עושר מחקרי זה לא נוצרה השקפה כללית ברורה על מהותה של השינה. אחד מחוקרי השינה המרכזיים (Robert Stickgold)[9] תאר זאת במשל הפיל המפורסם. קבוצת עיוורים ממששים פיל. זה הנוגע ברגלו אומר כי יש כאן עמוד תמיכה גמיש, הנוגע באוזנו אמר שזהו מפרש שנוצר לנצל את כוח הרוח, הנוגע בזנבו אומר שזהו חבל משיכה, הנוגע בחדקו אומר כי זהו צינור השקייה, אבל איש מהם איננו מזהה את המכלול ואת תפקידו של כל חלק במכלול זה.[10] השקפה כללית על מהותה של השינה, אכן, דורשת התמודדות עם ריבוי תחומים הקשורים לשינה. פיסיולוגיה ונוירולוגיה הן רק תחילתה של הדרך המובילה גם לשאלות של הכרה ומודעות הגולשות לתחומים פסיכולוגיים (גם רגשיים וגם קוגניטיביים) ופילוסופיים. "We travel the distance from molecules all the way to mind"[11]

אי-בהירות זו על מהותה של השינה מתבטאת גם בניסיונות להגדירה. ההגדרה המקובלת אומרת, על פי התצפיות במגוון תופעות השינה אצל בעלי חיים גם הפשוטים (או הפרימיטיביים), כי השינה, היזומה והספונטנית היא: 1.תנועה גופנית מועטה; 2. המאופיינת בתנוחה מוכרת שחוזרת על עצמה; 3. כזו שיש בה מיעוט תגובה לגירויים חיצוניים; 4. המותאמת, יותר או פחות, עם המחזור היממתי; 5. וקיימת היכולת 'להתעורר' ממנה, כלומר השינה היא פעולה הפיכה. הגדרה זו, המבוססת על תצפית חיצונית, מבוססת על מכנה משותף רחב ("ונמוך") ומחייבת מינימום של התפתחות ומורכבות, וודאי שאיננה מחייבת תפיסה, הכרה, אינטליגנציה או מודעות מפותחים. (שינה "פרימיטיבית" כזו מעידה, לדעת רבים, על היות השינה שלב מוקדם בהתפתחות האבולוציונית של בעלי החיים.[12] )

ניסיונות הגדרה שונים של השינה יוצאים מנקודת מבט אחרת:

למשל, הגדרות הנשענות על השינה כההפך ממצב של עירות הכרתית מפותחת: שינה היא פעילות מחזורית המאופיינת בדחף להשעיה יחסית (או מיתון) של ההכרה (האנושית – הרפלקטיבית?), השעיה יחסית של קליטה חושית חיצונית ויכולת הגבה לה, והשעיה של פעילות השרירים הרצוניים. הגדרה זו מדגישה את הצורך בהפוגה זמנית שאחרי הפעילות הערנית.

קיימות גם הגדרות על פי פעילות גופנית ונפשית הייחודית (או המוגברת) בשינה: שינה היא אירוע גופני המפעיל תהליך חילוף חומרים ייחודי המתקן (או המווסת) את מערכות הגוף השונות. ובנוסף, השינה היא אירוע קוגניטיבי ורגשי המפעיל (או מדגיש) פעולות חשיבה התורמות לקיום. (הפעילות האנושית הבולטת ביותר בהקשר זה היא החלומות.)

כיוון מחקרי חדש קושר את השינה לחקר 'מערכות מורכבות'. מערכות מורכבות, הנחקרות בתחומים כמו פיסיקה, סוציולוגיה, כלכלה, ביולוגיה, מדעי הסביבה וכו', נעזרות בניתוחים מתמטיים (בעיקר מתמטיקה לא לינארית), המנסים למצוא סדר באי-סדר. תת מערכות, משובים חיוביים ושליליים, מערכות פתוחות ודינמיות, זיכרון וארגון עצמי, כולם מושגים המשמשים את הניסיון להבין מערכות אלו. חיבור מחקר השינה לכיוון מחקרי זה מגביר את תחושת אי-הוודאות המורכבת של השינה.[13]

חשוב לציין את מאמרם של חוקרי השינה החשוביםCirelli Chiara  ו Tononi Giulio מאוניברסיטת וויסקונסין-Is Sleep Essential[14] המסכם ומתאר ידע רב וביבליוגרפיה עשירה בנושא השינה.

המאמר נפתח באמירה המתריסה: כולם יודעים ששינה היא חשובה … אבל האם החיפוש אחר התפקוד החיוני והמהותי שלה מוטעה? אולי השינה היא ביטוי של עצלנות כשאין דברים הכרחיים לעשות? אולי השינה היא התנהגות אפשרית שאין לה חשיבות מהותית? שהרי במקרים רבים שינה היא "סתם" חסכון באנרגיה המונעת סיכונים מיותרים. אבל אל מול שאלות אלה נמצא כי שינה קיימת כמעט אצל כל בעלי החיים בעלי מוח (או מה שנראה גם כמוח פרימיטיבי), החל מאלה המורכבים מתאים ספורים בלבד. הם כולם זקוקים לשינה ("המשתלטת" עליהם) לאחר פעילות, וללא שינה הם ניזוקים עד למותם. לפיכך, מסקנתם הברורה של הכותבים היא כי שינה היא הכרחית ומהותית. אך בטרם יענו על שאלת התפקוד המהותי של השינה הם שואלים עוד שאלות יסודיות:

האם האבולוציה פיתחה ושיכללה את השינה מתוך מצב מנוחה שנוצל לצרכים אחרים?

האם האבולוציה פיתחה את השינה מתוך אב-טיפוס אחד של שינה שהתפשט לכל עולם החי, או שמא כל מין פיתח דגם שינה המתאים לו ועשה זאת בנפרד?

האם שלבי השינה (הסוגים השונים של השינה בבעל חיים אחד) משרתים מטרות שונות? ואם כן, אז מדוע הם חוברו יחד לתופעה מכלילה אחת? או שמא הסוגים השונים משרתים מטרה משותפת?

כותבי המאמר אינם עונים על השאלות הכבדות הללו, אבל הם מצביעים על היסודות הברורים של השינה:

השינה היא קודם כל צורך עצבי-מוחי-קוגניטיבי. ללא שינה המוח "סובל" (מה שאיננו נכון לגבי שרירים למשל, הצריכים מנוחה בלבד ולא שינה). בשינה מתרחשת פעילות "תיקון" נוירולוגית ופיסיולוגית הניתנת לצפייה גם ברמה המולקולרית. רבים המחקרים הבודקים "קלקול" בזמן עירות ו"תיקון" בשינה (renormalize). מדוע, אם כן, פעולת תיקון כזו איננה יכולה להסתפק במנוחה בלבד? מדוע יש כאן צורך בניתוק ברור מהסביבה החושית?

כיווני התשובות שמאמר זה נותן הן מוכרת למדי: השינה תורמת לגמישות עצבית. הפעלה "ניסיונית" ("משחקית") של מערכת העצבים הפועלות "על ריק" ללא גירויים חיצוניים, הם המאפשרים לבנות, לעבד ולחזק תבניות חשיבה ובעקבותיהם תבניות התנהגות. השינה מאפשרת לצור זיכרונות ואבחנות בין "דמות" ל"רקע" המביאות ללמידה ולהכוונה של התנהגות נכונה.[15]

האם תשובות אלו מספקות, או שמא נדרשת כאן הבנה חדשה של עובדות מוכרות? האם השינה היא באמת שדה ניסיוני-תרגולי המכין את החיים "האמיתיים" של הערות? אם כן, מדוע נדרשות שעות כה רבות לכך? מדוע הפעילות המיוחדת הזו מתרחשת דווקא בשינה?

נראה כי השאלות חזקות מן התשובות, ולכן יש צורך בתיאוריה חדשה של השינה.

ואכן באותה שנה (2008) פורסם מאמר חשוב נוסף על ידי ג'ימס קרוגר ושותפיו מאוניברסיטת וושינגטון, המציע נקודת מבט תאורטית שונה המפרקת את ההבנה שלנו של השינה כאירוע כוללני מאוחד.[16]

הטענה המרכזית במאמר זה היא כי השינה איננה באמת תואמת את חוויית השינה היום יומית שלנו. חוויה זו גורמת לנו להרגיש כי כשאנו נרדמים אנו עוברים "לעולם אחר", לחוויה כוללת של שינה. אבל לדעתם השינה איננה אירוע הכולל את כל האורגניזם, אלא הוא צירוף של אירועים חלקיים שרק בדרך כלל מרכיבים את השלם הנחווה והמוכר. הכותבים טוענים כי אפשר לזהות, בתנאים מסוימים, חלקי או אזורי מוח ישנים יחד עם חלקים אחרים שנותרו ערים. אזורי מוח שעבדו "קשה" יותר "הולכים לישון", ואחרים נשארים ערים. בזמן שאזור מסוים ישן, ההתנהגות הקשורה אליו מעידה על שינה למרות שהאורגניזם כולו יכול להיות ער. אמנם הכותבים מסייגים את מסקנתם בכך שאומרים כי זו תקפה רק לגבי זמני הגלים האיטיים של השינה (sws), זמן שאין בו תנועת עיניים מהירה (NRem sleep), אבל בכל זאת יש כאן תפיסה אחרת של השינה. השינה היא תופעה מקומית, חלקית ומפוצלת הנובעת ישירות מצרכים מידיים.[17]

מתיאוריה זו אפשר להסתייג די בקלות. אם שינה היא אכן אזורית או חלקית, כמה אזורים או חלקים צרכים לישון כדי שהאורגניזם כולו יחשב כישן? ועוד, כידוע השינה מתפתחת בשלבים המתרחשים לאורך כל זמן השינה, ואולי מה שמתארים הכותבים אלו שלבי התפתחות ראשוניים של ההרדמות והשינה, שרובם מובילים לשינה מלאה ושלעיתים היא נמנעת. לעיתים לחצים סביבתיים שונים המשפיעים לערות, יכולים לעצור ולהפסיק (באופן חלקי ואחר כך מלא) את התהליך שבתחילתו זוהו אזורים "שהלכו לישון". יותר מזה, הכותבים עצמם מסייגים עצמם ואומרים כי אולי האזורים שכבר נרדמו הם אכן אלה שהיו צרכים לעשות כך כדי לשדר למכלול האורגניזם ללכת לישון. אולי אירוע השינה החלקי והמקומי מותאם ומבטא את המשכו של התהליך.[18]

גם במאמר נוסף, שהוא מעין מאמר המשך, שנכתב על ידי רוב הכותבים של המאמר הראשון, ופורסם שנה אחריו, הם כותבים בצורה מתונה הרבה יותר:

"In this view, sleep is orchestrated, but not fundamentally driven, by central mechanisms"[19]

למרות זאת מאמרים[20] אלו מעלים שאלות חשובות ומהותיות:

אולי עולה מכאן כי השינה היא מכלול של פעולות נפרדות שאולי במקורן היו פעולות שונות או אפילו סותרות? אולי הצטברותן יחד של פעולות אלו, ההדדיות והסנכרון ביניהם הוא המפיק את התופעה הרציפה המוכרת של שינה? התפיסה הרגילה (שאולי נובעת מהחוויה היום יומית) היא כי השינה נכפית על כל הגוף וכל המוח במהלך רציף, מועמתת מול מגוון התופעות המתרחשות בשינה. אולי התיאוריה של השינה המקומית והחלקית מאפשרת הסבר טוב למגוון הפעולות המתרחשות בשינה? תאוריה זו נוגדת את התפיסה הנחווית המקובלת, כי השינה היא פעולה "מלמעלה ולמטה", "מהפיקוח המרכזי" אל אזורים שונים במוח, וממנו אל כל האורגניזם, ומציגה תפיסה שונה של השינה כ"צומחת" ומצטברת "מלמטה". מדוע, אם כן, אנו צריכים להתייחס אל השינה כאירוע מקיף וכוללני?

נקודה חשובה נוספת, בהקשר זה, מתחברת חזרה לשאלת ההגדרה של השינה.

כולם מסכימים כי השינה היא אוסף של תופעות פיסיולוגיות ומנטליות רבות. האם התופעות הללו הם הם השינה או שמא הם רק רמזים המהווים אינדיקציה כי מתרחשת שינה? האם תופעות אלו הן עדויות נסיבתיות מצטברות למכלול המוגדר כשינה, או זו היא השינה כשלעצמה? האם לשינה יכולה וצריכה להיות "הגדרה עצמית", או שמספיק שיהיו עדויות נסיבתיות כאלה?

שאלה אלו הם לכאורה שאלות מושגיות מופשטות, ואפילו אפשר לומר כי הם נוגעות בשאלה הפילוסופית על קיומו של גרעין העצמי המהותי המגדיר (מודרניזם), מול הנסיבות וההופעות המגדירות בדיעבד ובצורה גמישה יותר את התופעה (פוסט-מודרניזם). אבל, בכל זאת, גם כאן רואים כיצד תפיסות מקדימות מפרשות את התופעות.

יוצא מכאן, אם כן, כי ההחלטה על גבולות תופעת השינה היא החלטה מושגית. גם ערות הינה תופעה הכוללת כמה וכמה מאפיינים שונים. אין דומה התמודדות מרוכזת בבעיה (למשל: ילד הקופץ מולנו על הכביש בעת שאנו נוהגים במכונית במהירות),  לקריאה או צפייה פסיבית נינוחה בסרט קולנוע. אינה דומה שיחה מרגשת עם ידיד קרוב ואהוב, למנוחה בעיניים עצומות מול הים. כל אלו מתרחשים אמנם בערות, אך לכל פעילות כזו אפיונים שונים. ובכל זאת אנו נותנים להם שם כללי אחד הנובע מתפיסה מושגית מקדימה המפרשת עבורנו את התופעה. לפיכך המשך הדיון שלנו ישען על החוויה היום יומית הרגילה של השינה כתופעה כוללת. אנו נדבוק בתפיסה של השינה כפעולה בה אנו מתנתקים מהערות ומפליגים (בחשכה) על נהר השינה.[21]

ותפיסות, כאמור, אפשר "לתרגם" למטפורות.

האם לא הגיע הזמן לבחון את המטפורות התפיסתיות שעומדות בבסיס מחקרים אלו?

ואולי יותר מזה, האם לא הגיע הזמן להציע מטפורות חדשות שאולי יתנו מענה חדש לשאלה: מדוע אנו ישנים?

בחינה מטפורית כזו של השינה נמצאת בתוך ההקשר של המחקר הפנומנולוגי. אנו מנסים כאן להסביר ולהבין תופעה כמכלול. למרות שאעזר רבות בניתוח ופירוק מפורט של מרכיבי התופעה, המטרה הינה הבנה מכלילה של השינה. חשוב לציין כי רובו של המחקר המודרני של השינה הינו מחקר מדעי מודרני מונחה מתודולוגיה מדעית אמפירית, מתודולוגיה מנתחת ומפרקת את מרכיבי התופעה והקובעת מהם גבולות וכלי המחקר, מהן השאלות היכולות להישאל וכיצד ניתנות עליהן התשובות. מחקר כזה הינו אמצעי עזר חשוב עבורי להבנת התופעה של שינה, אך הוא אמצעי בלבד.[22] המתודה המחקרית של מדעי הטבע המודרניים איננה יכולה, רק היא, לספק תשובה כוללת, היא מספקת נתונים וכלים חשובים ביותר, אך אנו נדרשים לתפיסה הכוללת של השינה.

חשוב להדגיש כי מרכז העיסוק שלנו הוא בשינה של בני אדם. אמנם נעזר בממצאים ממחקרי בעלי חיים אחרים, אך השינה המעניינת אותנו כי השינה האנושית.

אפשר להבחין די בברור כי שתי מטפורות מרכזיות עומדות ברקע של רוב מחקרי השינה המודרניים:

המטפורה המכאנית, שאומרת כי השינה היא מנגנון מתקן ומווסת של מערכות פעילות גופניות ונפשיות,

והמטפורה המיחשובית האומרת כי השינה היא מנגנון עיבוד של קלט לצורך פלט יעיל ושימושי.

המטפורה המכאנית מתייחסת לא רק לממד הגופני, אלא מתמודדת עם שאלת גוף-נפש, אך רואה את המכלול, מורכב ככל שיהיה, כ'מנגנון' תהליכי התורם לקיום האנושי. המטפורה המיחשובית מעמידה את זמן העירות כזמן החיים המרכזי של האדם, והשינה עוסקת בעיקר בהכנה ראוייה לזמן העירות.

אך אל לנו לשכוח גם את המטפורות התרבותיות של השינה שליוו את התרבות מאות שנים, ואולי עוד תהיה להם עדנה מחודשת. הידועות מביניהם אומרות כי שינה היא מוות, וכן כי השינה היא רוח אלוהית. בדברים הבאים לא אתייחס לשתי מטפורות אלה, אבל חשוב כי הן יהיו ברקע הדברים, ואולי עוד נמצא להם ניסוחים חדשים שיתאימו לרוח המחקר המדעי המודרני.

מטרתו של מחקר זה היא להציע מטפורה חדשה, שאולי תיצור את תמונת המכלול המיוחלת: השינה היא המיכל, או כלי הקיבול, או המצע והמקום של החיים.

מחקר זה צריך בראש ובראשונה לתאר את התיאוריות הקיימות, נקודת המוצא שלהן, שאלותיהן המרכזיות, הרקע לשאלות אלו והתשובות הניתנות להן. כמו כן יצטרך המחקר להצביע על נקודות התורפה או החלקיות של תשובות אלו הניתנות על רקע המטפורות המובילות אותן.

השינה היא מנגנון מכאני

כאמור, המטפורה המכאנית של השינה מתחלקת לשני סוגים שיש ביניהם קרבה רבה: השינה היא זמן התיקון של המכונה, והשינה היא זמן וויסות התהליכים של המכונה. ושוב, אין לשכוח כי המכונה המורכבת הזו איננה רק גוף, אלא שילוב של גוף-נפש.

השינה היא תיקון

התפיסה האינטואיטיבית הראשונית אכן יכולה להיות כי השינה היא תהליך של תיקון. אנו פועלים ומתאמצים כל היום, מתעייפים, ובלילה נחים, הולכים לישון. למחרת בבוקר קמים רעננים לפעילות חדשה. שנת הלילה תיקנה את תהליכי "הבלייה" של העשייה היום יומית. השינה מתקנת את הנזקים והבלאי הגופני (וגם הנפשי) שהתרחש בזמן הערות. לפיכך, התשובה המתבקשת המיידית לשאלה מדוע אנו ישנים, היא, כי התעייפנו מפעילות רבה ואנו צריכים להתאושש.

תפיסה אינטואיטיבית זו הביאה לחיבור בין תהליכי התיקון לבין שלבי השינה שנצפו בתחילת שנת הלילה. כידוע, מעקב אחרי גלי ה EEG בקליפת המוח הראה כי בתחילת זמן השינה מרובים יותר הגלים האיטיים בעלי המשרעת הרחבה יותר, ולקראת סוף זמן השינה הם פוחתים יחסית (ומתגברים מעט יותר גלי שנת REM). גלים אלו כונו, באופן כללי SLOW  WAVES  SLEEP (SWS). המחשבה הינה כי שלבי שינה אלה הם ביטוי לצורך "הדחוף"  בהתאוששות ושיקום "הבלאי" שהצטבר בזמן הערות. תחילת השינה הוא הזמן בו הגוף (ואולי גם הנפש) "דורשים" תיקון מיידי.[23]

קבוצת חוקרים שוויצריים, שהבולטים בהם הם Peter Achermann, Irene Tobler, Alexander Borbe'ly ואחרים, טבעו את המושג Sleep Homeostasis.[24] מושג זה מתאר את השינה כתהליך הכרחי השומר על יציבות גופנית פנימית אל מול תנאים חיצוניים.Sleep Homeostasis  הוא הוויסות בין שינה לערות, הוא מנגנון הפועל כנגד סטיות מזמן השינה הדרוש. השינה היא, אם כן, מנגנון המשמר את העקביות הפיסיולוגית של האורגניזם.

תופעה מעניינת שחוקרים אלו מצביעים עליה היא עליה בדחף לשינה באזורי מוח שהיו פעילים מאוד, ולהפך: באזורי מוח שלא הופעלו היה פחות לחץ לsws. למשל: מניעת פעולת הידיים (למשל, על ידי קשירתם) בזמן ערות הביאה לכמות נמוכה יותר של sws באזורים המוטוריים של המוח כשהתחילה השינה.[25] הפעלת הsws, שכאמור הם הביטוי לדחף לשינה והמאפיין המרכזי בתחילת השינה, נקשרים ביותר ויותר מחקרים למוליך הנוירו-כימי adenosine.

את המאמר שהזכרתי לעיל הם מסיימים במשפט: These studies pursue the hypothesis that sleep may be rescaling neuronal connections and synapses according to their previous use.

השינה מייצבת או "מיישרת חזרה" או מתקנת קישורים עצביים אחרי פעילות שקדמה לה. [26]

אלכסנדר בורבילי ושותפיו, באסכולה זו, חקרו את היחס בין המחזור היממתי של 24 שעות (הכוללות כמובן שעות אור ושעות חושך), לבין מנגנונים ביולוגיים-פיסיולוגיים "הדוחפים" לשינה. הם מעידים על נתק בין שני מנגנונים: מנגנון s (מנגנון הדוחף לשינה ומתבטא בגלי מוח של sws) ומנגנון c (circadian – המנגנון היממתי של אור וחושך היוצר מחזורים של שנת rem ושנת nrem). וכך הם כותבים: Analysis of the forced desynchrony protocol confirmed the following main tenets of the two-process model: in accordance with its basic assumption, slow-wave activity (the marker of Process S) was determined mainly by homeostatic (i.e., sleep-wake dependent) factors, whereas REM sleep (or rather the REM sleep/NREM sleep ratio) depended on both homeostatic and circadian factors.[27]

ובאותו מאמר הם כותבים: recent experiments demonstrated that animals exposed to different  photoperiods showed dramatic changes in the 24-h distribution of sleep and waking, while nonREM sleep homeostasis (as reflected by slow-wave activity) and its response to sleep deprivation remained unaffected.

האם אפשר להסיק מכך כי המנגנון הדוחף לשינה הינו למעשה לחץ לתהליך תיקון הנדרש מבחינה גופנית? כלומר, האם אפשר לתאר את מנגנון S ככזה העונה לתחושה הפשוטה כי הגוף "התאמץ" ועכשיו דרושה "מנוחה" "המתקנת" את מערכות הגוף? ושאלה נוספת המעלה את נושא ההתעוררות הספונטנית משינה היא: האם ההתעוררות מתרחשת מהשלמת תהליך זה, והאם גם היא מנותקת מהמחזור היממתי?[28] לשאלות אלו נדרש בהמשך.

ראוי גם להזכיר את מאמרו של עמנואל מיגנוט מאוניברסיטת סטנפורד שכותרתו

Why We Sleep: The Temporal Organization of Recovery [29]. ואכן בהתאם לכותרת זו הוא אומר כי מחקרי השינה מצביעים על 4 תפקידים מרכזיים של השינה, שהראשון בהם הוא recovery at the cellular, network, and endocrine system levels. (והאחרים: חסכון באנרגיה, התאמה אקולוגית וגמישות סינפטית המשמשת ללמידה.) עוד הוא מפרט במאמרו, בסעיף מיוחד, את אחת מהתאוריות המרכזיות המסבירות את הצורך השינה. לסעיף זה הוא קורא: השינה כתיקון/שחזור של מרכיבים מרכזיים של סינתזה של מקרו-מולקולות.[30]  שם הוא מסביר מדוע נכון יותר כי תהליכי התיקון יתרחשו בזמן "הפוגה" בפעילות.

תהליכי תיקון בשינה נבדקו גם לפרטיהם, ואביא לכך כמה דוגמאות.

כיבים בקיבה (stomach ulcer) נוצרים גם בגלל עיכול חומצי של המזון, העלול לפגוע בציפוי המגן על דופן הקיבה. משערים כי החלבון TFF2, הנמצא בכמות גדולה יותר במצבי כיב, מסייע לחידוש ציפוי המגן של הקיבה. נמצא כי ריכוז חלבון זה עולה בצורה חדה בזמן שינה ויתכן גם כי הינו פעיל יותר בזמן השינה.[31]

בשנת 2004 פורסם מחקר שהראה כי שינה "מתקנת" פצעי כוויות עור אצל עכברים.[32] [33]

ב 2005 הראו חוקרים כי יתר לחץ דם תוקן בזמן שינה אצל עכברים, דבר שיש לו כמובן משמעות גם לבריאות בערות.[34]

ב 2007 הוצג מחקר המראה ירידה משמעותית של כדוריות לבנות בדם (המקושרות למערכת החיסונית) בעכברים שנמנעה מהם שינה.[35] בעקבות כך נידון גם הקשר המחזק בין שינה לשיפור המערכת החיסונית אצל יונקים.[36]

האם גם פעילות מוחית בשינה יכולה להחשב כפעילות מתקנת?[37]

בשנת 1995 פירסם קריסטין קורט מאמר על השינה כמגינה על תאי העצב במוח.[38] טענתו היא כי השינה מגינה על המוח מפני פעילות מוגברת של זרם הדם העלולה להזיק לתאי העצב. השינה מפעילה מעיין מערכת חיסונית המונעת "הרעלה" העלולה לשבש את הפעילות הקוגניטיבית של המוח.

ב- 2008 פורסם מחקר שתאר כיצד שינה שיפרה פעילות קוגניטיבית של אנשים שלקו בשבץ מוחי. 'לשינה תפקיד מהותי בהפעלה מחדש של זיכרון הקשור לחישה (בעיקר לראיה), וליכולות מוטוריות…' [39]

גם מרכיבי השינה על אפיוניהם השונים נחקרו ונמצאו תורמים לתיקון הפעילות המוחית. המרכיב של SWS (slow wave sleep) היה, כאמור, אולי הנחקר ביותר. "SWS seems to offer some form of cerebral recovery, with the prefrontal cortex being particularly implicated. "[40]

אפשר אולי לסגור דיון קצרצר זה בציון מאמר כוללני העושה ניתוח-על של מקורות רבים הדנים ביחס בין הימשכות זמן  השינה לבריאות ותמותה. מאמר זה נותן מבט על מנגנונים הפועלים כתוצאה מחוסר או מעודף שינה (עודף שינה הוא נושא שנחקר הרבה פחות באינטנסיביות), ואפשר לסכמו בטיעון כי חוסר שינה גורמת לירידה בבריאות, ואלו עודף שינה מעיד על ירידה בבריאות. כלומר, שינה "נכונה" היא גורם חשוב ביותר לבריאות תקינה. חשוב לבריאות תקינה, כי השינה מפעילה מנגנוני תיקון רבים שאת חלקם סוקר המאמר.[41] (ראה גם השפעת חוסר/עודף שינה אצל נשים בהריון.[42])

המטפורה של התיקון המכני מעלה שאלות היכולות להעיד על חסרונותיה של מטפורה זו.

–          האם התעוררות משינה אכן נובעת מהשלמת תהליך התיקון?

על מנגנון ההתעוררות משינה מעטים יותר המחקרים. המחקרים העיקריים הנוגעים בנקודה זו קשורים להפרעת שינה הנקראת 'נרקולפסיה' (Narcolepsy). נרקולפסיה היא, ככל הנראה, שיבוש של מנגנון ההתעוררות הגורם "לצניחה" מהירה ומפתיעה לשינה היכולה להתרחש ממש באמצע של פעילות ערנית. הפרעה זו, הפוגעת באנשים בודדים מתוך כמה אלפים (יש האומרים כי 1 ל2000) ויש לה ביטוי גנטי, גורמת למעבר מהיר לשנת rem, כמעט ללא שנת Nrem לפניה. לחלק מחולים אלו קיימות גם הפרעות שינה בשעות השינה הארוכות (הליליות) שלהם.

החלבון שנמצא כמעורב בהפרעה זו הוא אורקסין (Orexin), נוירופפטיד המופרש מההיפותלמוסLateral) hypothalamus). האורקסין התגלה בתחילה כפפטיד המעורר התנהגות אכילה בבעלי חיים לאחר שהוזרק למוחם. אורקסין, באופן טבעי, מופעל על ידי "הורמון הרעב" (גהרלין Ghrelin) ומופסק על ידי "הורמון השובע" (לפטין Leptin) ועל יד רמת הגלוקוז. נמצא כי הפרעה באורקסין, או מחסור שלו, גרמה לבעלי החיים להתקפי שינה, דמויי מחלת הנרקולפסיה. כלומר, לאורקסין יש חלק במנגנון ההתעוררות וחוסר באורקסין יכול להוביל לנרקולפסיה.[43] האם הוא מופרש כאשר תהליך התיקון של השינה מסתיים, או כאשר עבר זמן רב מאז שאכלנו ואנו רעבים שוב?

ונחזור להיפותלמוס כממלא תפקיד מרכזי בשליטה על ההתעוררות.

כאמור לעיל, קליפורד ספר (Clifford B Saper) הוא דמות חשובה במחקר של מנגנון ההרדמות וההתעוררות. במאמר בולט שלו (עם חוקרים נוספים) הוא מתאר את The flip-flop switch המעביר את האדם מערות לשינה ומשינה לערות.[44] מעברים אלו הם שילוב של לפחות שתי פעולות הפועלות בנתיבים שונים המסונכרנים יחד.[45] אך האם יש תשובה לשאלה מה משלים את תהליך השינה וגורם להתעוררות. האם, כפי שנרמז במאמר, אור השמש או שלוב של שעות הפעילות ובעיקר הצורך באכילה הם גורמים מספיקים להתעוררות? ואם אכן הרעב ותנאי האור יום (המאפשרים איתור מקורות מזון[46]) הם המעירים משינה, מהו היחס ביניהם לתהליכי התיקון שתוארו לעיל ונראו כה מרכזיים לשינה?

יחד עם זאת עולה השאלה של משמעות התופעות "המבשרות" התעוררות. עליה יחסית בטמפרטורת הגוף, עליה של לחץ הדם המתרחשים רק לקראת סוף זמן השינה, מה גורם לתופעות אלו? האם תחושת הרעב היא תוצאה של סיום של תהליכים אחרים (תהליכי תיקון)? ומה השפעת התנאים הסביבתיים על ההתעוררות, האם הם מוסרים לגוף כי צריך כבר להתעורר?

שוב חוזרת השאלה המהותית ומקבילה וצמודה לשאלה מדוע אנו ישנים: מדוע אנו מתעוררים?

–          ושאלה נוספת:

על פניו נראה כי אין יחס ישר בין כמות זמן הערות ומידת המאמץ בערות לבין כמות השינה ואפיוניה[47]. אנו ישנים זמן דומה (פחות או יותר) גם אחרי חוסר שינה ארוך ("ארוך" יחסית, ללא פגיעה פיסיולוגית שאיננה הפיכה). 2-3 תקופות שינה ארוכות יותר (תוספת של בערך 15%-20% זמן שינה) המתקצרות עד מהרה חזרה למצב הרגיל, מוחקות חוסר שינה רב יחסית. כמו כן, מוכרת לנו התופעה כי אי אפשר "לצבור" שינה. ויותר מזה, בחינה של sws ושל שנת rem הראו כי חוסר שינה של 36 שעות לא יצר הבדל משמעותי במהלך שני סוגי שינה אלו יחסית לשינה יממתית רגילה.[48] השאלה העולה כאן היא: לכאורה היתה צריכה להיות התאמה בין המאמץ (בכמותו ובאיכותו) של פעולת "המכונה", לבין תהליך ההתאוששות ממנו. תהליך תיקון בשינה אמור להיות  פרופורציוני לזמן חוסר השינה, אך נראה כי אין הדבר כך.

Rial [49] ושותפיו רואים בכך הוכחה כי לשינה תפקיד טריוויאלי ומובן מאליו. הם מחזירים אותנו לשאלה המהותית של השינה. שינה, לדעתם, היא מנוחה "ממאמץ" בלבד, מנוחה שמטרתה ליצור התאמה לסביבה והיא נמשכת על פי זמן ההתאמה לסביבה. זמן ההתאמה לסביבה! – ולא על פי כמות המאמץ שקדם לו. זמן זה של ההתאמה לסביבה הוא תלוי תהליכים פנימיים, והוא פחות או יותר קבוע. הכותבים מתארים 'מנוחה' כחוסר פעילות וחוסר רגישות לגירויים סביבתיים המתרחשת במקום מוגדר. הם סוברים כי השינה האנושית היא התפתחותו והמשכו של תהליך שמובחן אצל בעלי חיים ללא טמפרטורת גוף קבועה (המכונים בעלי דם קר) המנצלים את זמן המנוחה להתאמתם הפיסיולוגית לסביבתם. מנוחה זו איננה דורשת יותר מאשר זמן ההתאמה לסביבה. שינה אנושית, לדעתם, היא לא יותר מאשר פיתוח אבולוציוני של המנוחה הנזכרת וההעמסה של מרכיבים נוספים עליה. פיתוח הנובע מהשינויים המוחיים (התפתחות קליפת מוח מפותחת) שהביאו את האדם ליכולת ההכרתית ולמודעות. השינה היא, אם כן, מנוחה שלתוכה "הושלכו" תוספות תפקודיות שנבעו מההתפתחות המוחית. ובניסוחו (הבוטה) של המאמר: השינה היא פח הזבל (או מגרש הגרוטאות) המלא שאריות שנוצרו מההתפתחות אנושית שכרוכה בהתפתחות קליפת מוח המביאה למודעות.[50]

Rial  מוביל אותנו לתפיסת השינה כוויסות: השינה היא בבסיסה התאמה בין הישן לסביבתו.

השינה היא וויסות

המחקר הרב על מחזור החיים היממתי האנושי מודד מזה שנים רבות מספר רב של משתנים פיסיולוגיים על פני שעות הערות והשינה. כפי שכבר הזכרתי, הוא מודד תנועות גוף גדולות ונרחבות יחסית. אך גם, ובמיוחד, תנועות גוף קטנות יותר המתרחשות בזמן שינה: תנועת שרירי הפנים והעיניים, שרירי הגפיים, שינויים באברי המין, ותנודות גוף קצרות המהירות הדומות לפירכוסים. המחקר מודד גם שינויים בנשימה, שינויים בדופק ובלחץ הדם, שינויים בפעילות החשמלית של המוח, שינויים בריכוזי חומרים בגוף (חמצן, CO2, גלוקוז ואחרים הנמדדים ברובם דרך הופעתם במחזור הדם). שינויים במרכיבי מערכת החיסון והמערכת ההורמונלית הנמדדים גם הם בדגימות הדם. אחד המשתנים שלהם ניתנת חשיבות רבה היא התנודות בטמפרטורת הגוף בזמן ערות ושינה.

טמפרטורת הגוף נחשבת כסמן חשוב לתהליכי הוויסות בגוף.[51]

תופעה ידועה היא כי טמפרטורת הגוף יורדת בזמן השינה. האם ירידת הטמפרטורה בזמן השינה מעידה על ירידה בפעילות (המזכירה את המנוחה שעליה דיבר Rial), או על תהליך וויסות?

נראה כי הירידה בטמפרטורה היא פעולה אקטיבית ולא תגובה פסיבית להקטנת הפעילות הגופנית. סימוסייאק כותב במאמרו הנזכר כך: "The decrease in body temperature during sleep can be understood as a resetting of the body's  thermostat  to a lower level. In other words, sleep appear to be accompanied by a lowering of the thermal set point, the level of body temperature that the thermoregulatory system will defend and maintain. At the transition from waking to sleep, the thermoregulatory system responds as if the set point has been adjusted to a lower level. The transition is accompanied by an integrated series of thermoregulatory responses, including a reduction in metabolic rate and enhanced heat loss to the environment through peripheral vasodilation and sweating. Body temperature falls to a new regulated level which is maintained during sleep. This lowering of the set point and consequent energy saving can be taken as evidence for a potential energy conservation function of sleep."

העובדה כי בזמן שינה התגובה לטמפרטורת הסביבה נמוכה יותר[52] (ובמיוחד בשנת REM בה התגובה לטמפרטורת הסביבה מועטת עוד יותר), וכן העובדה כי בתנאי טמפרטורה קיצוניים האדם מתעורר, מוסיפה על השאלה על מטרתה של הורדת הטמפרטורה בזמן שינה.

נראה כי לעצם הורדת הטמפרטורה יש מטרה וויסותית הנוגעת למערכות גוף שונות. הורדת הטמפרטורה משרתת את המטרה של הקטנת האינטראקציה עם הסביבה. הגוף לא משקיע אנרגיה כדי להתאים עצמו לסביבה, אלא מוריד את רמת הפעילות שלו כדי "להתפנות" לעבודה "פנימית". האם הצורך של הגוף בוויסות  מערכותיו הפנימיות מוריד את הטמפרטורה ו"דוחף" לשינה? עדיין אין תשובה חד משמעית לשאלת המנגנון: מה מניע את מה.

מקרה מבחן מעניין בהקשר זה הוא מנגנון התחלת השינה אצל אנשים שבודדו מכל סביבה חיצונית. מחזור היממה שלהם נקבע ללא כל רמזים חיצוניים של אור יום או טמפרטורת הסביבה.[53] מה מניע את תהליך השינה שלהם? האם ירידת טמפרטורת הגוף תעיד על תחילת השינה? נמצא כי שינה שהתחילה יחד עם ירידת טמפרטורת הגוף, היתה רצופה ועמוקה יותר (מרובת sws) מאשר שינה שהתחילה עם טמפרטורת גוף גבוהה יותר שהיתה מקוטעת יותר, והיה בה יותר שנת rem ופחות sws.[54]

מניעת שינה מוחלטת שנבדקה אצל עכברים, מצאה כי אחד הסימנים הראשונים להידרדרות המצב הגופני שלהם (שהביאה למותם אחרי כ-17 יום בממוצע) היה אובדן מנגנון הוויסות של השליטה המטבולית ווויסות טמפרטורת הגוף. ירידה משמעותית בטמפרטורת הגוף, שנשמר ער כל הזמן, לוותה באכילה רבה, כנראה במטרה לשמור על אנרגיה שהגוף זקוק לה. (ראה לעיל את מעורבות האורקסין בכך.)

בסיכום מאמר זה כותב  סימוסייאק:

As body temperature falls following the nadir of the 24 h rhythm, the activation of heat-loss mechanisms result in elevated skin temperature. This leads to the activation of peripheral warm sensors and excitation of hypothalamic warm-sensing neurons via peripheral-to-central thermosensory  pathways. The activation of central warm-sensors increases sleep propensity via suppression of arousal systems and hasten sleep onset, resulting in further increases in peripheral skin temperature and heat loss. Thus, thermoregulatory changes have the potential to exert feed forward excitatory effect on brain mechanism that control sleep onset and sleep maintenance, leading to more rapid and seamless transitions from waking to consolidated sleep.

למרות שאין תשובה חד משמעית לשאלת המנגנון והתפקיד של ירידת הטמפרטורה בזמן השינה, ואולי גם אי אפשר לתאר במדויק את כל מרכיבי השינה ויחסיהם לטמפרטורת הגוף, אפשר בכל זאת לומר כי השינויים בחום הגוף מעידים, אולי, על תהליך וויסות המתרחש יחד (או במקביל) לשינה.[55]

 

גדילה

הורמון הגדילה (Somatotropin) הנו קריטי להתפתחות תקינה של העצמות, השרירים והכבד. במהלך שינה נורמלית, מרובה שנת ה-sws בתחילתה, הוא הזמן בו מופרש הורמון הגדילה בשיעור הגדול ביותר ביממה (50-70 אחוז מכמותו בכל היממה).[56] מכיוון שבגיל מבוגר יותר (מעבר לגיל ההתבגרות) פוחתת כמות הורמון הגדילה, אפשר אולי לקשור בין זמן השינה המרובה יותר אצל תינוקות וילדים לבין תהליך הפרשתו של ההורמון.

מחקר המתאר את הפעילות ההורמונלית המווסתת בזמן שינה (של ההורמונים: מלטונין, קורטיזול, הורמון גדילה, פרולקטין, TSH, לפטין וגרלין), מסתיים במילים: שינה היא קריטית לוויסות המערכת האנרגטית.[57]

וויסות רגשי

רבות מהתאוריות הדנות בתפקידה של השינה מתרכזות בהיבטים מצומצמים יחסית של התופעה של השינה שכבר ראינו כי היא כוללת מרכיבים רבים. אחת הטענות לגבי תפקידה של השינה אומרת כי זו התפתחה במהלך האבולוציה גם כדי לאפשר וויסות רגשי. וויסות רגשי קושר פעילות קוגניטיבית רחבה, כמו זיכרון ותבניות חשיבה ופעולה, יחד עם הממד הרגשי. [58]

הוויסות הרגשי, הבולט ביותר לעין, מתרחש בשלבי השינה הפעילים המשלבים חלומות (ובמיוחד בשלב ה-rem).[59]

על חלומות נכתבו תילי תילים של ספרים ומאמרים, ורבים מהם מנסים לבחון את תפקיד החלומות בחיי הנפש והרגש האנושיים.[60] אחד המקורות החשובים למחקר תוכן החלומות הוא DreamBank. זהו מפעלו של וויליאם דומהוף (Domhoff), שאסף עשרות אלפי דיווחי חלום מכל העולם.[61] אחת המסקנות החשובות שלו היא כי קיימת הקבלה בין המחשבות והרגשות בזמן ערות לבין אלה המופיעים בחלומות.[62] הקבלה כזו מורידה, אולי, את ממד המסתורין הקשור בחלומות, ומקרבת אותם אל החשיבה הערנית, אבל איננה מקטינה את התפקיד החשוב שיש לחלומות. (הורדת ערך גדולה עוד יותר של החלומות מציגה אותם כתוצרי לוואי "מיותרים" ושאריות של תהליכים קוגניטיביים המתקיימים בשינה.[63])

אנדריאה רוק, בספרה הנזכר לעיל (בהערות), אומרת כי השינה ובמיוחד החלימה היא המטפל הרגשי הפנימי שלנו. החלומות הם "ווסתי מצב רוח שמסייעים לנו לעבד רגשות שליליים כדי שנתעורר במצב רוח טוב יותר" (שם, במהדורה העברית, עמ' 107). היא מתארת מחקרים המדברים על חלימה כמשפרת את הסיכוי להתגבר על דיכאון (שם עמ' 113). לדבריה, תומכת בכך התופעה שהמערכת הלימבית-רגשית מראה פעילות (כימית-ביולוגית) מוגברת בחלום. גם התכנים השליליים/קשים/בעייתיים/מאיימים הרבים בחלומותינו מראים את הצורך במנגנון טיפולי מרגיע (אליבא ד'פרויד). "אצל רוב בני האדם הסיוטים משתנים עם הזמן ונעשים גרסאות מרוככות של המאורע, ככל שהחוויה המקורית הולכת ונקשרת בידי רשתות העצביות שבקליפת [המוח] עם חומר אחר הקשור קשר רגשי מתוך חייו או דמיונו של החולם." (שם עמ' 119 וראה גם עמ' 122).

דון קיוקן במאמר המסכם תאוריות שונות על תפקידיו של החלום, מחלק את התאוריות הקיימות לשני סוגים עיקריים: חלומות כמגבשות את הזיכרון (Memory Consolidation) וחלומות כהתאמה/הסתגלות רגשית (Emotional Adaptation).[64] הוא סוקר במאמרו את כיווני המחשבה המרכזיים על החלומות ואומר, גם הוא,  כי תפקיד החלום הינו, במידה רבה, סובייקטיבי על פי מה שהחולם מאפשר לחלום "לעשות". ההשקפה הנפוצה ביותר על תפקיד החלום, התואמת את תאוריות הוויסות הרגשי, אומרת כי החלומות משקפים, בצורה מטפורית, אירועי מציאות חיים קשים העוברים שינוי כדי לעשותם פחות קשים ובעלי פוטנציאל לשיפור המצב הנפשי (כמו למשל, בתכנים או אירועים החוזרים ונישנים שוב ושוב בחלומות ובכך מעובדים מחדש). חלומות אלו "מארגנים מחדש" את הזיכרון, ומאפשרים כיווני מחשבה חדשים בזמן הערות שלאחר החלום. המאמר מתאר את הסובייקטיביות הרבה שבה חווה החולם את העולם שמסביבו בעת החלום, ומתאימו בכך להבנתו את עולמו גם לאחר יקיצתו מחלומותיו. החלום מעודד חשיבה מבוזרת/מפוזרת שאיננה "הגיונית" ובכך מעודדת תפיסת מציאות סובייקטיבית הנתמכת מתוך העולם הפנימי של החולם.

הכותב מתאר מחקרים שעקבו אחרי שנת rem של דיכאוניים, ומצאו כי חלומותיהם השתנו לטובה במהלך שנתם. החלומות המאוחרים יותר בשינה היו חיוביים יותר ושיפרו את מצב רוחם בבוקר שאחרי. הוא אמנם נזהר מלהגיע למסקנות לגבי תפקידו המווסת של החלום, אך רומז לכך די בברור.

דוגמה נוספת לוויסות רגשי היא המחקר על שנתם של נפגעי פוסט-טראומה ומשמעותה לפגיעה שלהם.

למשל, תומס מלמן (Mellman), בתגובה למאמר של פייס-סקוט ואחרים, מסכם את השאלות הפתוחות בנושא וויסות רגשי בזמן שינה. "השורה התחתונה" היא: While the findings of Pace-Schott et al. and other sleep learning experiments raise many questions that are presently unanswered, they increase our confidence that a good night’s sleep is beneficial to recovery from trauma and PTSD.. [65]

מקרה קיצוני, היכול להיות מובן כוויסות רגשי אינטנסיבי, הוא שינה מרובה "המשתלטת" על נפגעי טראומה לאחר האירוע הקשה. יתר שינה – Hypersomnia – היא תופעה שנקשרה ברוב הספרות הרפואית לפגיעות ראש פיסיות, כאלה שלוותה להם פגיעה מוחית. אך גם במקרים של טראומות פסיכולוגיות נצפתה התופעה הזו. מועט המחקר המנסה לבחון את היחס בין הטראומה הפסיכולוגית לשינה מרובה, מחקר המנסה להתחקות אחרי השילוב בין מנגנוני הגוף למנגנוני הנפש. רוב הספרות המקצועית בהקשר של שינה מרובה בתנאים אלה, מדברת, באופן כללי ומבלי להפריד, על הפרעות שינה שונות (גם שינה מקוטעת ולא סדירה וגם שינה מרובה) ויחסם לעולם הרגשי-פסיכולוגי של האדם.[66]

אי אפשר להימנע מהקישור של החלומות כתהליך של וויסות, למטפורה הבאה של השינה כתהליך של עיבוד מידע. בהחלט אפשר לתאר את החלומות כתהליך של עיבוד מידע, ובמיוחד אם שמים לב לחלומות כעיבוד של הזיכרון. אני בחרתי למקם את החלומות בתוך ההקשר של וויסות רגשי מתוך המחשבה כי אין כאן רק תהליך המשרת את זמן הערות כזמן החשוב והמהותי של החיים האנושיים, אלא כמשפר את "איכות החיים" הכוללת, בערות ובשינה כאחת.

עיצוב עצבי

זרם מחקרי מרכזי וחשוב של תפקידי השינה מצביע על תהליכי העיצוב העצבי המתרחש בשינה. בחרתי להציג נושא זה בסוף פרק המתאר את השינה כוויסות בגלל היותו חוליה מקשרת למטפורה המיחשובית, השינה כתהליך של עיבוד המידע.

מהו עיצוב עצבי? קשה לענות על שאלה זו מבלי להתייחס לתאוריה של ג'ראלד אדלמן (Gerald Maurice Edelman), המכונה כשם ספרו: 'דרוויניזם עצבי' (Neural Darwinism).[67]

לדעת אדלמן דומה הפעילות העצבית (האלקטרו-כימית) של המוח לפעילות העשירה ורבת השכבות של סביבת הג'ונגל. בג'ונגל יש אלפי סוגים של צמחים ובעלי חיים ומיליוני פרטים שלהם, ואין להם מפעיל חיצוני המרכז והמנהל את פעילותם. הג'ונגל הוא מקום לא מאורגן המאופיין בשפע אורגני, ולא בתכנון יעיל ומכוון-מטרה. סביבת הג'ונגל אינה מדריכה ומלמדת את הצמחים ובעלי החיים כיצד להתנהג באופן מתאים. כך לדוגמא לכל העצים יש צורך באור השמש ובתזונה מהקרקע, ואלה שעושים זאת בצורה יעילה, שורדים ומתרבים. אלה שלא מצליחים בכך מתים ואורגניזמים אחרים תופסים את מקומם. הסביבה אינה "מסבירה" לאורגניזמים שלה כיצד עליהם לפעול או להשתנות כדי לשרוד, אלא מאפשרת את המשך קיומם של המוצלחים מתוך אלה הקיימים בתוכה. זהו תהליך של ברירה.

כך הדבר גם עם המוח. המוח האנושי בנוי ממיליוני רשתות של תאים עצביים, כל רשת עצבית מעבדת אלמנט ספציפי שנקבע לה באופן גנטי, עם לידתה. היא נולדה כדי לעבד גירויים מתוך העולם החיצוני – צליל בודד, קו אלכסוני, תחושת חום ועוד. צרופים שונים של הרשתות העצביות נוצרו לעבד תופעות מורכבות יותר כגון מילים  וצורות. כלומר, קבוצות עצבים שונים במוח אחראים לאלמנטים בודדים, ובאמצעות תקשורת ביניהם יוצרים מכל האלמנטים הללו תמונה שלמה במוחנו. המגע עם הגירויים הסביבתיים מחזק או מחליש ערוצי תקשורת עצבית. הלמידה, אם כן, הופכת לדיאלוג בין הגנטיקה לבין הסביבה – ניסיון המין האנושי על פני הדורות שפיתח את היכולות המורשות הגנטיות הללו, בא במגע אינטראקטיבי עם הניסיון האישי של האדם במשך שנות חייו. שכלנו מתעצב על בסיס הגנטיקה, מתוך התפתחות וניסיון, אך הוא גם מעצב באופן פעיל את אופי החוויות שלנו, וממשיך באופן רחב יותר לעצב גם את התרבות בה אנו חיים.

במוח קיימים מסלולים עצביים "קשוחים" של רשתות חיוניות, כמו למשל מערכת הנשימה ושמירה על לחץ דם תקין, אך גם מסלולים המתעצבים מתוך המגע שלנו עם הסביבה. תכיפות השימוש מחזקת או מחלישה באופן סלקטיבי רשתות עצביות.[68] האדם נולד עם פוטנציאל לעצב אלפי ומיליוני מסלולים עצביים אך מיד עם היווצרותו כעובר ואחר כך כתינוק מתרחש תהליך של "גיזום עצבי" (neural pruning) ה"מוחק" את המסלולים שאין בהם שימוש.[69] מתי מתרחשת הפעילות של החיזוק או הגיזום? יש הטוענים כי השינה הוא הזמן הזה. לכן עוברים ותינוקות זקוקים לזמן שינה רב (ועוד נדון בכך).

במאמר שפרסמו ג'יימס קרוגר ופרנס אובל ב 1993, הם טוענים במפורש כי תהליך זה הוא תפקידה של השינה.[70]  בתמצית המאמר הם כותבים: A new theory of sleep function is presented within the context of the neuronal group selection hypothesis, which emphasizes that neuronal groups compete for neurons via use-dependent synaptic formation and atrophy. It is hypothesized that sleep serves to stabilize these competitive processes by providing a pattern of stimulation that serves to maintain a synaptic infrastructure upon which wakefulness-driven synaptic changes are superimposed. Sleep is ‘quantal’ in nature in that sleep is a statistical property of a population of neuronal groups in different states. The theory unifies past theories of sleep function yet simultaneously provides a fundamental new paradigm for sleep research.

גם בשנת 1999 המשיכו ופתחו חוקרים אלו (וצרפו אליהם את ג'ידונג פנג) את כיוון מחשבתם זה, ואף נתנו למאמר שם יומרני עוד יותר: Why We Sleep: A Theoretical View of Sleep Function.[71]  במאמר זה הם מנסים לתאר ולהגדיר בצורה מדויקת יותר את התהליך לו הם קוראים במאמר זה 'עיצוב (או פיסול) סינפטי' (synaptic sculpturing). הגירויים המתחדשים מדי יום וכל רגע ביום-יום, צריכים להתקשר לרשתות נוירונים הקיימות כבר ושנוצרו במוח שלנו בניסיון חיים קודם. השינה מאפשרת את החיבור הזה.

אחד מחוקרי השינה הבולטים הוא ג'וליו טונוני (Tononi) שפיתח את השערת הוויסות הסינפטי (synaptic homeostasis hypothesis) המתרחשת בזמן השינה. על פי טונוני בזמן הערות עולה מאוד כמות הקישורים העצביים עקב ריבוי הגירויים, והשינה (בעיקר SWS)  נחוצה כדי לווסת ביניהם, לחזק את הרצויים ולבטל את המיותרים. לחזק את הרצויים כדי לבנות מערכת הכרתית/אישיותית יציבה.

מאמר מרכזי שלו (יחד עם קרילי) פורסם ב 2006, ונקרא Sleep Function and Synaptic Homeostasis.[72] ושם הם כותבים: The role of sleep is to downscale synaptic strength to a baseline level that is energetically sustainable, makes efficient use of gray matter space, and is beneficial for learning and memory. Thus, sleep is the price we have to pay for plasticity, and its goal is the homeostatic regulation of the total synaptic weight impinging on neurons.

ב 2007 פרסם טונוני (עם חוקרים נוספים) סדרת מאמרים המנסים לתאר את המנגנונים התומכים בתאוריה שלו. הכותרת של מאמרים אלה היתה : Sleep Homeostasis and Cortical Synchronization.[73]

חשוב להדגיש כי תהליכים אלו מקרבים אותנו יותר ויותר למטפורה המיחשובית של השינה כעיבוד מידע.

לפיכך עולה השאלה: האם לקרוא לתהליכים אלו 'וויסות' או 'עיבוד'? נראה לי כי שאלה זו היא שוב שאלה מושגית. אבל כפי שנראה מיד למטפורה המיחשובית ישנן מרכיבים נוספים שמעבר למושג וויסות. ובכל זאת אסתייג חזרה, אולי רבדים אלו ניתנים לתיאור רק כפיתוח נוסף של הוויסות.

בעיות העולות ממטפורת הוויסות:

–          על פי התפיסה כי השינה מווסתת את הפעילות העצבית, מדוע צריך שינה כוללת ורב מערכתית כדי לווסת את אותם אזורים/חלקים "שעבדו" קשה ועכשיו הם דורשים מיתון או וויסות חזרה? מדוע הוויסות הזה מתפשט על כל מרחבי המוח והגוף?

שהרי כיצד מתווסתים אזורי גוף אחרים? כולנו מכירים את המצב של חזרה לנשימה רגועה ואיטית אחרי התנשפות מהירה של ריצה במדרגות. כך גם בפעילות השרירים שאמנם זקוקים למנוחה אחרי מאמץ, אך לא לשינה כוללת.

ושאלה נוספת:

–          מהו תפקיד השינה הפעילה ו"הפרדוקסלית" המתגלה בזמן שנת ה-rem, והסותרת, לכאורה, את הדחף למיתון כולל של הפעילות המוחית והגופנית? (וכאן המקום לשוב ולהזכיר כי טמפרטורת הגוף יורדת במיוחד בזמן rem.)

במאמר שכותרתו: Autonomic Dysregulation During REM Sleep[74], כותבים המחברים:

… REM sleep … is considered a state of autonomic instability, marked by surges in both sympathetic and vagal activity with attendant variations in heart rate, blood pressure, and peripheral vascular resistance.

למאמר מצורפים רישומים עצביים חשמליים (של המערכת העצבית הסימפטטית) המדגימים את עוצמת הפעילות העצבית בזמן rem, הגבוהה בצורה ניכרת אפילו מזמן העירות. תדר ומשרעת גבוהים ("המזנקים" בפתאומיות מדי פעם), יחד עם תנודתיות משמעותית בלחץ הדם, מאפיינים את שלב השינה הזה. המאמר בוחן בפירוט את השינויים שמתרחשים בכלי הדם המרכזיים והפריפריליים ובקצב הלב, ומראה עד כמה 'פרדוקסלית' היא שנת ה rem.

האם שנת ה-rem היא סוג אחר של וויסות? או אולי כמותה בזמן השינה הכולל (15% – 25%) איננו מפריע לתהליכי הוויסות האחרים?

לשאלות אלו אין עדיין תשובות.

השינה היא עיבוד מידע

מהו עיבוד מידע? עיבוד מידע הוא תהליך שבו קלט מרובה, ובמקרים רבים לא מתוכנן ולא מאורגן, מתעצב ומתגבש לכלל פלט בעל ערך ומשמעות (בעיקר שימושית). האדם בשני שליש הערניים משעות היממה "מוצף" בחומרים רבים שאינם מובאים ונכנסים לתודעה כחומר מאורגן, הם אינם מתחברים מעצמם לתבניות של משמעות. כדי שיהיו לתבניות בעלת משמעות צריך להפעיל עליהם מניפולציות של חשיבה, כלומר לעבד את החומר. לא אכנס כאן לדיון הארוך ומעניין על הצורך בתבניות משמעות (על הצדדים הפילוסופיים, הפסיכולוגיים, הביולוגיים והאחרים של נושא זה), ואצא מתוך ההנחה כי אכן אנו חייבים ליצור משלל החומר שאנו קולטים תבניות של משמעות. הטענה של רבים מחוקרי השינה היא כי פעולה זו היא עיקרה ומטרתה של השינה. כלומר, השינה היא ההפסקה שהמוח לוקח לעצמו כדי לעבד את החומר שקלט ולעשותו לבעל ערך ומועיל להמשך החיים הערניים שלו.

 

עיבוד הזיכרון

הזיכרון איננו אביזר נלווה או עוד מנגנון המצוי באדם. זיכרון איננו כמו יד או רגל שיש לנו לשימושינו, ואם, חס ושלום קורה ואנו מאבדים את האבר, אנו חיים את חיינו בלעדיו. הזיכרון הוא קרוב להיות זהה עם האישיות שלנו. "אנו יכולים להכיר את עצמנו רק בגלל שאנו יכולים לזכור. זיכרון הוא הכוח הצנטריפטלי המחבר בין למידה, הבנה והכרה."[75] ולא נרחיב בכך יותר.

מתיו ווקר (Walker), אחד מעורכי הספר The neuroscience of Sleep המסכם חומר מחקרי מקיף ורב על השינה, הוא הכותב של המאמרSleep-Dependent Memory Processing" " המופיע בחטיבת המאמרים העוסקת בתפקידה של השינה.[76] בסיכום מאמרו הוא כותב כי ב- 25 שנים שקדמו לכתיבת המאמר (2009) התרבו מאוד המאמרים שקשרו בין שינה לזיכרון והכפילו את מספרם כל כמה שנים. מאמרים אלו עסקו בקשר בין שינה לזיכרון החל מהרמה הפעילות התאית והמולקולרית, ועד להתנהגות בעלי חיים ובני אדם. המאמרים סיפקו עדויות משכנעות ששינה לפני פעילות קוגניטיבית "הכינה" את המוח לעיבוד המידע וקידודו, ושינה לאחר פעילות קוגניטיבית סייעה לגיבוש ועיצוב הזיכרון. השאלה לא היתה יותר האם השינה מועילה לעיבוד הזיכרון, אלא כיצד בדיוק היא עושה זאת. ואני מוסיף שאלה נוספת: מה "משקלו" של עיבוד הזיכרון בין הפונקציות שהשינה ממלאת, האם זהו תפקידה המרכזי או החשוב ביותר של השינה? האם לשם כך אנו ישנים? האם לשם כך אנו זקוקים לשעות הרבות שאנו מבלים בשינה?

איזה סוג זיכרון מתגבש בשינה? כידוע, זיכרון הוא שם כללי לכמה סוגים של עיבוד מידע: זיכרון עבודה, זיכרון לטווח קצר, זיכרון לטווח ארוך (הכולל מושגים כמן זיכרון דקלרטיבי וזיכרון פרוצדורלי), כל אלו הם מושגים תיאורטיים המנסים לעשות סדר ולקבוע גבולות בתהליכי חשיבה ואחסון של מידע. הבסיס המקובל למיון סוגי הזיכרונות הינו על פי טווח הזמן בו נשמר המידע. אנו לא ניכנס לדיון מפורט בנושא הזיכרון, אלא נתמקד רק ביחס בין שינה לזיכרון.

בשנת 2004 הציע ז'אנג מודל של זיכרון המכיל שלושה מרכיבים מרכזיים: זיכרון לטווח קצר, זיכרון לטווח ארוך וביניהם: זיכרון זמני (temporary) השומר על המידע הנצבר מדי יום. לדעתו, תפקידה של השינה הוא לעבד את הזיכרון הזמני לזיכרון ארוך טווח.[77] מכיוון שהקיבולת של הזיכרון הזמני מוגבלת, הוא חייב "להתרוקן" ולהיות מפונה מדי זמן קצוב ללא קליטה של מידע נוסף, דבר זה מתרחש בשינה. הוא כותב, למשל, כי ההבדלים בין שינה ארוכה של תינוק לשינה קצרה של זקנים מוסברת על פי מודל זה. הזמן שלוקח לעבד מידע חדש ולא מוכר על ידי התינוק הוא גדול בהרבה מול הזמן שלוקח לעבד מידע שרובו כבר מוכר על ידי המבוגר. גם את התופעה המוכרת של שיכחה של חלומות הוא מפרש על פי מודל זה. אנו זוכרים חלומות רק מייד לאחר היקיצה מהחלום כי אז החלום נמצא עדיין בזיכרון הטווח הקצר והוא יכול להיזכר כחלום. במשך הלילה החלומות נודדים מהטווח הקצר אל הטווח הארוך ושם מאוחסנים שלא בצורת חלומות, אלא בצורות חשיבה אחרות. בבוקר כבר כולם פרחו להם כתוצאה מהעיבוד שהם עברו בשינה ואיננו זוכרים אותם בצורה המיידית כמו בדקות שאחרי היקיצה מחלום.

רוברט סטיקגולד ומתיו ווקר מרככים את המודל המכני שלעיל. הם אומרים כי תהליך הגיבוש והעיבוד של המידע לזיכרון בזמן השינה הינו הדרגתי, מורכב ומפותל יותר.[78]  תהליכי גיבוש וגיבוש מחדש של הזיכרון בשינה איננו תופעה חד פעמית של הכל או לא-כלום, המשנע את הזיכרון ממצב זמני לקבוע, אלא תהליך ביולוגי מתמשך. תהליך כזה משפר את היעילות והשימוש בזיכרון ארוך הטווח. הזמן שבו הזיכרון קצר הטווח מעובד, מוגבר ומשולב במחשבה לוקח ימים וחודשים (ושנים). גם אחזור של זיכרונות עבר והפעלה שלהם מחדש מובילים לתהליך של גיבושם מחדש אל נוכח הנסיבות החדשות בהן הן פועלות. בכל התהליכים הללו מעורבת השינה הנקשרת למושג 'גמישות עצבית' (neural plasticity).

כזכור, השם 'שינה' הוא "שם משפחה" למגוון של תופעות מוחיות ומחשבתיות, והשאלה העולה כאן היא אלו תופעות קשורות לגיבוש מרכיבי הזיכרון למיניהם? שנת ה-rem שמשכה שימת לב רבה בהקשר זה היתה שלב השינה שלו יוחס חלק מרכזי מגיבוש הזיכרון. [79] אך גם כאן התמונה המחקרית מורכבת ואיננה מספקת, עד היום, תשובה ברורה וחד משמעית לשאלת היחס בין שינה לזיכרון.

Still Missing Some Significant Ingredients  היא כותרת מאמר התגובה של סבוס (Schabus) למאמר שהופיע בגיליון 32 של כתב העת Sleep.[80] מאמר התגובה סוקר מחקרים רבים שניסו לשייך סוגי שינה לסוגי זיכרון (בעיקר זיכרון פרוצדורלי ל-rem, ודקלרטיבי ל-sws ), שסיכומם לא מביא למסקנה חד משמעית. אמנם הוא איננו מבטל לחלוטין את "היפותזת התהליך הכפול" המשייכת את סוגי הזיכרון שלעיל לסוגי השינה, אך הוא כותב:

 Altogether the picture emerges that some ingredients are still missing in order to arrive at a satisfactory model for sleep-dependent memory consolidation.

המשימה בה עוסקים שנים רבות עשרות ואולי מאות חוקרים מסביב לעולם בניסיון לתאר במדויק כיצד השינה מעבדת את המידע (לזיכרון), איננו מביא לתוצאה המקווה, ואולי לא במקרה. אולי המטפורה של השינה כעיבוד המידע איננה מספקת.

ב 1998 פורסם מאמר בעל שם מפתיע: "בעלי חוליות שאינם ישנים לעולם – משמעויות לתפקיד הבסיסי של השינה".[81] המחבר טוען כי התפקיד המרכזי של השינה הינו עיבוד המידע, ובעיקר זה החזותי, לכלל זיכרון שימושי. הוא מתאר דגים עיוורים (גנטית, ולא בגלל נזק שנטל מהם את יכולת הראייה) שחיים במערות אפלות ללא אור ואינם ישנים כלל. הם נעים באיטיות היכולה להיות מתוארת כמנוחה, אך אינם ישנים. שתי הנחות במאמר זה אינן סבירות: שדגים אלה אינם ישנים, וכי הם אינם זקוקים לשינה כי אין להם צורך בעיבוד נתונים ויזואלי. האם יתכן כי שינה קשורה רק לעיבוד הזיכרון הנובע מחוש הראייה? אבל בכל זאת, עולה מן המאמר שאלה כבדה יותר: האם בכלל יתכן כי בעל חי שאיננו זקוק לעיבוד נתונים (לגיבוש הזיכרון) איננו ישן? נראה לי כי כבר ראינו כי הרצון לקשור בין שינה לבין עיבוד מידע בלבד, איננו תקף. ולכן שוב: אולי המטפורה של השינה כעיבוד המידע איננה מספקת.

גיבוש תבניות חשיבה ופעולה

עכשיו מגיעה עבודת סקירת המחקר שעשינו לשיאה: התיאוריה המרכזית הדומיננטית היום, מנסה להסביר את השינה כעיבוד מידע במובן רחב יותר. השינה היא גיבוש תבניות חשיבה ופעולה תוך בחינה בלתי פוסקת של המידע הנכנס, סינונו, התאמתו, עיצובו וסילוק עודפים מיותרים של מידע.

אנו מגיעים עתה לניסיון נוסף ורציני לשקם את המטפורה "המיחשובית" – השינה כעיבוד מידע, ניסיון המהווה את גולת הכותרת של מחקר השינה העכשווי.

השינה, כך טוענת תאוריה זו, מסייעת למצות תכנים, תבניות ומשמעויות מתוך המידע הרב המגיע אלינו בזמן הערות. או בניסוח של רוברט סטיקגולד: השינה תופרת (מאחה) את קטעי הזיכרון שלנו יחד. היא מחלצת את המהותי מניסיון החיים שלנו. היא מגלה את החוקיות בחיים שלנו, ומעודדת את התובנות שלנו.[82] השינה מסייעת למצוא מכנה משותף בין פיסות מידע ובכך ליצור להן משמעות.

דוגמה מעניינת לגיבוש תבניות חשיבה ופעולה היא שירת השינה של הציפורים. כמה וכמה מחקרים חשפו את זימרתם של הציפורים המתרחשת במוח הציפור בשנתה וללא קול פיסי הבוקע מגרונה. תנודות חשמליות מאלקטרודות שחוברו לחלק הקדמי של מוח הציפור, זיהו בשנתה פעילות הקרובה מאוד לפעילות שירתה בעירות.[83]

האם החזרה של שירת הציפור היא מדוייקת? האם זהו שחזור בלבד שאיננו בהכרח יצירת תבנית חשיבה פנימית? או האם יש כאן גם ממד של עיבוד המעיד על למידה שיצרה תבנית פעולה? מעקב אחרי ריצה של עכבר במבוך ששוחזרה בשנתו, אכן נראית יותר כעיבוד מידע וכתהליך של למידה, מאשר שחזור מדוייק.[84] לפיכך מסקנתם של חוקרים רבים היא שההפעלה מחדש של חוויות הערות בשינה היא "חקירה" פנימית לצורך יצירת תבניות של משמעות.

צידו האחר של המטבע הזה מוצג במאמרם של פרלמוטר והוטון.[85] הם טוענים כי מצבים דחופים הדורשים תגובות מהירות ונכונות, במהלך החיים, מכוונים על ידי תבניות פעולה שנוצרו זה מכבר בזמן השינה. מכיוון ששינה בונה תהליך למידה ודפוסי פעולה במשך חיי האדם, היא מתרגלת ומלמדת את האדם כיצד נכון להתנהג במצבי לחץ. גם האדם, ולא רק העכבר, מתרגלים בשינה את דרכם ב"מבוך" החיים. ללא שינה התגובה עלולה לגרום לבריחה במקום להתמודדות ראויה.

אחד החידושים המעניינים של מחקר זה הוא הניסיון להסביר את משמעותה של העייפות התוקפת אותנו אחרי יום עמוס בפעילות. עייפות, בה קטן כוח השיפוט, קטן זמן התגובה ויכולת ההתמצאות במרחב, קטנה האינטראקציה עם הסביבה, היא המנגנון הדורש מאיתנו לעבד את המידע שצברנו ולהתאימו לתבניות הקיימות. כאשר שינה איננה מתאפשרת, מנגנון חרום נכנס לפעולה, ודוחף לעיבוד יעיל ונכון של המידע. מנגנון זה נקרא עייפות. עייפות היא התגובה למצבים הדורשים ("בתוקף") עיבוד והתאמה לתבניות החשיבה והפעולה, למצבים של חירום או מצבים של עומס מידע.[86]

המושגים המרכזיים המשמשים את המחקר המתאר את השינה כתהליך של גיבוש תבניות חשיבה ופעולה הם 'גמישות עצבית' ( neuroplasticity) או 'גמישות סינפטית' (synaptic plasticity) או 'וויסות סינפטי' (synaptic homeostasis). לא אכנס להבדלים ולאבחונים מדויקים בין הגדרות אלו, משום שרב המשותף ביניהם על השונה.[87]

מאמר מרכזי המסכם את המחקר המתאר את השינה כמנגנון של עיבוד מידע בהקשר שאנו דנים בו, הוא מאמרו של מרקוס פרנק מאוניברסיטת פנסילבניה, שבכותרתו מופיע הביטוי האטרקטיבי: Is It Time to be SHY? (SHY= synaptic homeostasis hypothesis) [88]. המאמר מציע כי גמישות עצבית היא תהליך בו מוחלשים קשרים עצביים (ואולי אפילו נמחקים) שהתפתחו בעירות ואינן רלוונטיים לתבניות החשיבה והפעולה הנותנות משמעות במהלך החיים שלנו. המחבר חוזר למושג Sleep Homeostasis (השינה כתהליך הכרחי השומר על יציבות פנימית אל מול תנאים חיצוניים). כדי שמערכת העצבים תשמור על יציבות פנימית של תבניות החשיבה עליה לבצע Synaptic scaling (מונח שאולי ניתן לתרגמו כ'ייצוב היררכיה סינפטית').

Synaptic scaling refers to global adjustments of all synapses in a neuron or a neuronal network in response to global changes in activity. These adjustments manifest either as changes in synapse number or in post synaptic electrical currents.

 They are considered homeostatic because they restore total synaptic inputs to a specific

range while maintaining the relative strength of all synapses.

ייצוב ההיררכיה הסינפטית היא מנגנון המשמר תבניות גם כאשר אין גירוי עצבי ישיר המחזק אותן. גם כאשר אין גירוי מיידי התואם את הפעלת התבנית, היא ממשיכה לפעול, כאילו והיא מגרה את עצמה ובכך מחזקת את חשיבותה. תהליך החיזוק הזה איננו נמדד במונחים של חלקי שניות, אלא בפעולה ארוכת טווח יותר התורמת לשימור משמעותה של התבנית. המנגנון הכימי/חשמלי עדיין איננו מובן במלואו, וגם יחסו למודל של דולנד הב (המתאר כיצד רצף פעולה עצבית "מחזק את עצמו") עדיין איננו ברור.[89]

שינה היא הזמן בו התבנית מתחזקת את עצמה. Sws הוא שלב השינה בה מתרחש החיזוק הזה.  קביעה זו מסוייגת בהמשך: Nevertheless, these studies suggest that downscaling might occur concurrently with Hebbian plasticity and without sleep.   – ללא שינה?! יותר מזה, המשך המאמר מעלה הסתייגויות נוספות המחלישות את התיאוריה: האם אין ייצוב סינפטי כזה גם בעירות? (נראה שיש), האם בשינה ישנן תופעות עצביות מגוונות יותר שלהן השפעה מורכבת יותר על התהליך? ובכלל, האם שינה עושה זאת או איזה "תוצר לוואי" הבא יחד עם השינה?

ולסיכום: SHY is a seminal theory, bold in its scope and challenging in its implications, but it seems oddly disconnected from our rapidly evolving views of synaptic plasticity.

יחד עם כל הסייגים שמאמר זה מציב, תאוריה זו היא חזקה מספיק כדי לייצר מחקרים רבים הנכנסים לפרטיה כדי לבדוק אותה לעומק.[90]

אבל,

במאמר הסוקר את ידע שנצבר בנושא הרה-ארגון הסינפטי בשינה (של החוקרים הבולטים בתחום: ג'ובה – Jouvet, קריק ומיצ'יסון – Crick, Mitchison, קרוגר – Krueger, קוונאו – Kavanau), שנכתב אמנם בשנת 2000, מסכם בנינגטון את הדברים כך:[91] אם התיאוריה היא כי השינה נועדה לארגון מחדש של קישורים עצביים עודפים, לצורך למידה וזיכרון של גירויים מזמן העירות, אז אין לכך מספיק הוכחות. לא נראה כי עומס קוגניטיבי של עיבוד מידע, וכן הפעילות שאחרי חסך שינה, דוחפים לשינה שעושה זאת. כרגע נראה כי הפעילות הקשורה לאירגון מחדש של הקישורים העצביים דווקא מעודדת קישורים ולא מרסנת ומנפה אותם כדי ליצור, לכאורה, רק את התבנית הרלוונטית.

לפיכך נראה כי המצב מורכב יותר.

האם השינה היא מימוש של הצורך לוויסות סינפטי, או ייצוב היררכיה סינפטית, רק כהכנה לחיים "האמיתיים" של הערות? אפילו אם נאמר כי התווספו לשינה תפקידים נוספים, האם יתכן כי עיקר מטרתה הוא ייצוב התבניות? האם לשם כך אנו מבלים שליש (או רבע) מחיינו כדי להכין את שני השלישים האחרים? ואחזור על אותה שאלה מהצד האחר שלה: האם זמן גיבוש תבניות המשמעות הוא זמן השינה בלבד? על פניו נראה כי תבניות מתגבשות גם תוך כדי פעילות ערנית.[92]  קשה להאמין כי יש שלב שינה אחד האחראי לפעולה זו, ואפילו נראה סביר והגיוני כי גם זמן העירות תורם לגיבוש התבניות.[93] נראה כי הגיוני יהיה לטעון כי הרצף של הערות והשינה, על שלביה השונים, הם תהליך מורכב של יצירת תבניות, העמדתן במבחן, שיכלולן, התאמתן והטמעתן.

קשה להגדיר פעולות חשיבה שונות ולהצמידן לשלבי שינה מובחנים. האם ניתן בכלל להגדיר מהו תהליך החשיבה המתבצע בשינה, ורק בשינה? איזה חשיבה מתבצעת בכל שלב? מחקר אמפירי שהתבסס על עדויותיהם של ישנים, ניסה להבחין בין סוגי מחשבות (מחשבות ממוקדות מול הזיות "פרועות") ולחברן לשלבי שינה מוגדרים. הניסיון נכשל. כמות סוגי המחשבות השתנתה לאורך השינה והופיעה בשלבי שינה ללא עקביות ברורה.[94]

המטפורה המיחשובית של השינה, עם כל עוצמתה, נראית לא מספקת. לא מספקת, במיוחד על רקע השאלה: מדוע דווקא בשינה מתרחשת פעילות מיחשובית זו?

חוזרת השאלה: האם יש מטפורה הולמת יותר, שתסביר טוב יותר את השינה?

 

השינה היא המצע, המיכל, המקום שממנו "צומחים" חיים

                                                                                                       וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, וַיָּלֶן שָׁם   בראשית כח 11

השינה הנראית בצורתה הגלויה, מאופיינת אצל האדם ואצל רבים מבעלי החיים, במרכיבים היכולים לשייך אותה אל המטפורה של ̤מיכל. הישן מתכנס לתוך מחסה מוגן, שוכב על משטח שמוכן לשינה, ואצל רוב בני האדם המיכל כולל גם כיסוי.[95] כיסוי זה הוא חלק מאותו מחסה מוגן שאפשר "להיבלע" בתוכו.[96] בכך הישן מוצא מקום לשנתו, מקום שיש לו אפיונים סביבתיים החוזרים על עצמם: חלל מיוחד ובטוח, שקט וניתוק מגירויים סביבתיים, תאורה מתאימה ועוד.[97]

אך אני בוחר לא להסתפק בביטוי 'מיכל'. אני מוסיף לכך מילים נרדפות מתוך רצון להבהיר את הרעיון, ולא להדגיש את המילה האחת. לפיכך אני מוסיף גם את המילה 'מקום'. בביטוי 'מקום' אני משתמש לא רק במובן של נקודת ציון מדוייקת, אלא גם במובן של מרחב קיום. למה אני מתכוון כשאני אומר 'מקום'? מקום הוא משטח המצע, הוא המיכל המכיל את הדברים וזה המאפשר את קיומם.

בחיי היום יום נראה לנו ברור כי לכל חפץ יש מקום, המפתחות בכיס, הכיס במכנסיים, המכנסיים על הירכיים והרגליים, הרגליים על הרצפה, הרצפה על יסודות הבניין וכו' וכו'. כל מה שאנו מכירים בעולמנו מונח על משהו המאפשר לו להיות, על מצע או על משטח אחיזה. אנו לא יכולים לחיות ללא תודעת מקום. המקום הוא המצע שעליו אנו חיים כבני אדם, מצע הכרחי. הגוף שלנו, הגופים והחומרים שסביבנו מכריחים אותנו להניח (שימו לב לריבוי המשמעויות במילה 'הנחה') כי יש מקום, כי יש להם משטח אחיזה. וממשטח זה מתאפשרת הצמיחה, הפעילות.

מושג המקום כאן שונה מהמושג "הגיאוגרפי" של מקום. המקום הגאוגרפי הוא נקודה, או רצף נקודות במרחב, ואילו המקום שאני מדבר עליו, שאולי הוא הרחבה סמנטית של הביטוי, הוא המצע או מיכל המכיל את הדברים. בחקר המוח, למשל, נעשה במשך שנים רבות מאמץ גדול לקבוע היכן במוח יש קליטה של ראייה או של שמיעה ומהו המסלול בהם גירויים אלו מעובדים. לאיזה 'מקום' הם הולכים כדי להצטרף לקלט בעל משמעות. גם מחקר השינה המוחי הלך (ובמידה ידועה, עדיין הולך) בדרך זו ומנסה לקבוע מהם המקומות המפעילים את מנגנוני השינה ומהם הקישורים והפעילות המשותפת בין אזורים שונים היוצרים את שלבי השינה השונים על אפיוניהם המיוחדים. לא ל'מקום' כזה כוונתי. המקום שאני מדבר עליו הוא המכלול, המצע הכולל המאפשר את הכל. גם מודל פעילות המוח, על פי הבנות עכשוויות, מסביר כי המוח מתפקד בשיתוף בין אזורים רבים. יחסי גומלין סימולטניים של מכלול מושגים ודימויים מפעילים מערכת רחבה ואין לה מסלולים מוגדרים וסופיים. העיבוד המוחי, החשיבה האנושית, המבוססת על דומות וקרבה היוצרת אנלוגיות ומטפורות[98], יכולה להמשיך ולעורר אזורים ומקומות בתהליך מתפשט והולך ללא גבולות ברורים וללא מסלולים סופיים. התהליך המחשבתי-מוחי איננו סופי, אלא דינמי, לפיכך ה'מקום' הינו המכלול ולא רק נקודות או מסלולים בעלי תיחום מוגדר.

(אינני מתכוון לטעון כי המיפוי "הגאוגרפי" של האזורים המיוחדים במוח עבר מן העולם. כמו שיש לנו בגוף כף יד המיועדת לאחיזה ולהפעלת כלים – והתפקוד הזה מוגדר וברור, כך גם במוח יש מרכז ראיה, שמיעה וכו' עם מסלולי גירוי מאובחנים. אבל למרות האיתור הגאוגרפי בזה, המוח איננו פועל כמו כף יד. הוא מוסיף הרחבות אסוציאציות וקונוטציות, קישורים של תנועה, חוויות רגשיות וגופניות, ניבויים לעתיד ועוד, וכולם מתחברים ומתקשרים בתהליך מתפשט של יצירת משמעויות נרחבות היוצרים קישורים רבים שאינם מוגדרים ומאובחנים עד הסוף.)

עד כאן הדגשתי את היותו של המקום, או המיכל, דבר נרחב ומקיף, אך יחד עם זאת הוא גם קובע גבולות. גבולות שאינם בהכרח קווים סופיים, אלא כאלה היכולים להיות גמישים ואמורפיים במידה מסוימת.[99] המיכל צריך להתאים למה שהוא מכיל, המצע איננו אין סופי שהרי אז הוא יכיל את הכל.[100] המגע בין האובייקט המוכל למקום המכיל אותו הוא הקובע מהו האובייקט ומהם גבולות המצע המכיל אותו. המיכל הוא מעצם מהותו מכיל דבר מה. האובייקט והמיכל מגדירים זה את זה הדדית, האחד מובן מתוקף היותו של השני. קיימת אינטראקציה בין האדם הישן למיטה המכילה אותו, משהו צריך לקלוט את גופו ולהתאים לגופו. המיכל איננו קולט את החומרים "המושלכים" לתוכו ללא אינטראקציה איתם, שהרי הוא משמש להם מיכל רק מתוקף הזיקה ביניהם. אפשר לנסח זאת אחרת ולומר כי המיכל הוא סובייקטיבי, מתוך הזיקה וההתאמה שהוא יוצר עם המוכל בו. זיקה והתאמה זו קובעים את גבולות התופעה.

ובחזרה לשינה. השינה היא סובייקטיבית במובן זה שהיא מעצבת את חייו של הישן. השינה, כפי שראינו, מעצבת את החשיבה, את הזיכרון, את חיי הנפש וגם את הפעילות הגופנית. עיצוב זה הוא המאפשר את החיים, אך אין בכך חידוש גדול. החידוש הוא היותה של השינה סובייקטיבית ומותאמת לישן, ואיננה תופעה אובייקטיבית, מכנית ועצמאית המתרחשת בנפרד ממרכיבי חייו של הישן.

הניסוח היומרני הקודם שאמר כי השינה היא המיכל, או כלי הקיבול, או המצע והמקום של החיים בכלל, הוא בעייתי שהרי 'החיים' אינם אובייקט סגור ומוגדר לחלוטין ולכן קשה גם לקבוע את גבולותיו, ובעקבות זאת, את הגבולות של המצע שלהם, של השינה. השינה למרות היותה מורכבת מפעולות ומנגנונים רבים מאוד, דבר המקשה, כפי שראינו, על הגדרתה; היא בכל זאת מוגדרת יותר מהמילה 'חיים'. האם השינה הברורה יחסית יכולה להיות מיכל למושג אמורפי 'החיים'? התשובה היא – כן. הסובייקטיביות של השינה, האינטראקציה שלה עם מכלול מרכיבי החיים של הישן, עם כל הקושי לפרטם לקבוע את גבולותיהם בצורה ברורה, מאפשרת לשינה להיות המיכל של החיים.

האם יצרתי כאן ניגוד דיכוטומי וזרות בין החיים לשינה? האם אנו חוזרים לתפיסה כי השינה רק משרתת את החיים? ממש לא. השינה גם היא תופעת חיים, גם היא חלק מהחיים.[101] מה שקורה בשינה איננו רק הד לחיים, אלא, גם היא חיים, ועוד ארחיב בכך.

אבל שוב: האם החיים מחייבים כי יהיה להם מיכל? האם השינה היא הכרחית כדי לקיים חיים? אולי מטפורת 'המקום', המצע עליו מונחים החיים היא הטיה הנובעת מחוויה בסיסית של המציאות בה אנו מתפקדים. אולי יש כאן טעות יסודית היוצאת מתוך התחושה הבסיסית כל כך של כוח הכובד – הגרביטציה. אולי התחושה היסודית הזו של היותנו מונחים (או, לוחצים על המשטח תחתינו על פי המסה שלנו) דוחפת/מושכת אותנו לתפיסה כי החיים שלנו מונחים איפשהו, ואנו מנסים לגייס את השינה לחוויה הזו?

אין לי תשובה לשאלות אלו. אמנם, בהמשך עוד אחזור לחוויית הגרביטציה והתנועה המסתמכת עליה ואנסה לטעון כי יש לה משקל מכריע בתחושת האדם את עצמו, אבל כאן אין לי ברירה אלא לעשות "קפיצה" מחשבתית. ומכאן, ובצורה מצומצמת יותר, אני טוען כי השינה היא המקום של החיים.

אפשר אכן לטעון כי החיים מחייבים שיהיה להם מקום, מכיוון שהתפקיד המרכזי של מצע הוא היותו מאפשר. המקום הוא קודם כל נקודת מוצא, או נכון יותר, משטח מוצא (ואולי אפילו, מרחב מוצא). כל הפעלת כוח, כל פעולה ותנועה לקראת משהו, צריכה מצע לצאת ממנו. צמיחה מתרחשת מתוך מקום.[102] מטפורת המקום חשובה בעיני בגלל תפקידה זה – המאפשר. ולפיכך ארצה לטעון כי השינה היא מצע או משטח המספק את נקודת האחיזה היציבה לקיומו של האנושי. אבל כיוון שכל בעלי החיים שיש להם מוח ישנים, יש לנסח את הטענה אחרת: השינה היא מצע או משטח המספק את נקודת האחיזה לקיומם של החיים. ואולי ניתן לנסח זאת באופן המרחיק לכת עוד יותר: השינה היא המאמץ המופעל כנגד האנטרופיה ה"מאיימת" לפורר את החיים.

נפנה לרגע למושג אנטרופיה ונדון בו כשלעצמו. האם הידע הקיים היום על אנטרופיה יכול לתמוך בניסוח שלעיל, האם השינה היא אכן מאמץ כנגד האנטרופיה?

מהלך החיים הוא מהלך של שינוי המתרחש לאורך קו ישר. האדם, כדוגמה לייצור חי, נוצר, נולד, פועל כמה וכמה שנים, ומת. מה מאפשר את המהלך הזה? את חקר השינויים באנרגיה הכרוכה במהלך חיים כזה חקר ענף מדעי שנקרא תרמודינמיקה. החוק השני, המפורסם, של התרמודינמיקה קובע כי כל מערכת מרובת מרכיבים נעה, באופן עקבי, מהמגובש אל המפוזר, מהנבדלות מהסביבה אל ההומוגניות, מהמידע הברור הנושא משמעות אל התוהו ובוהו.  ממש כמו שכתוב בספר בראשית (פרק ג' פסוק 19) על האדם: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". המושג 'אנטרופיה', לפיכך, מוגדר כגודל המודד את מידת האי-סדר הגדל באופן ספונטני במערכת מרובת מרכיבים כזו.

התרמודינמיקה קבעה כי מהלך אנרגטי אפשרי רק במעבר ממצב פלוס + למצב מינוס -, מחום נקודתי לקור הומוגני, מגיבוש לפיזור, ובכך גדלה האנטרופיה של המערכת. מנוע קיטור, מנועי שרפה פנימית, מנועי סילון יוצרים אנרגיה ומפיקים עבודה רק בגלל המעבר ממתח גבוהה (+) למתח נמוך (-). לא יתכן מהלך אנרגטי, לא יתכנו חיים, ללא המצע "הנמוך" (שבאותם מנועי חום הוא המצע הקר, שבמקרים רבים הוא האוויר הפתוח סביב המנוע). התנועה חייבת להיות מפלוס למינוס. אם המינוס לא יהיה קיים לא יווצר המתח שיאפשר את הפעולה.

יעילות של מכונה, יעילות של החיים, מדת הסדר של הפעולות והאינפורמציה בעל המשמעות, מבוטאת בנוסחה

C0 הוא ביטוי לרמת הפעילות. C1 הוא ביטוי לקיבולת המערכת. השבר הזה, כשלעצמו, מבטא את האנטרופיה, את רמת אי-הסדר. ככל שהאנטרופיה נמוכה יותר, האיכות גבוהה יותר, ככל שהשבר קטן יותר, כך היעילות והסדר גדולים יותר וקרובים ל 1. יעילות, כמדד ליחס בין מצבים (ולא ככימות אבסולוטי), פירושה יצירה של סדר בעל משמעות, מידע שאומר משהו. כדי שהשבר יהיה קטן יותר, המונה שלו צריך להיות קטן והמכנה גדול. המונה הוא ביטוי לכמות הפעילות המכוונת, והמכנה הוא ביטוי לכלל כמות המידע הזמין. המונה הוא ביטוי לשלל הגירויים, התנועות והפעילות של החיים, ומכנה הוא ביטוי לרקע המאפשר את כל העשייה הזו. בהקשר שלנו, המונה הוא ביטוי לפעילות בשעות הערות, המגדילה את רמת אי-הסדר (ומיד נסביר מדוע היא מגדילה את אי-הסדר), והמכנה הוא ביטוי לשעות היממה שהם נתון קבוע.

לכאורה, על פי נוסחה זו, היה רצוי כי לא נעשה דבר, לא נפעל ולא ננוע, אלא רק נהיה בחוסר פעילות.[103] כך לא יוצרים מתח, לא יוצרים עשייה ולא יוצרים סיכונים ולכן מידת הסדר תהיה הגדולה ביותר. יוצא מכאן כי פעולות החיים גורמים להגדלת האנטרופיה, הגדלת האי-סדר. אך מכיוון שכבר נולדנו ואנו בכל זאת עושים ופועלים, נחוץ ליצור את האיזון הנכון בין שעות הערות לשעות השינה כדי שרמת הסדר והנצילות תהיה הטובה ביותר. לפי נוסחה זו רמת הסדר היא 1 פחות C0 (16 שעות הערות) חלקי שעות היממה (24), שזה שווה לשני שליש. אחד פחות שני שליש שווה לשליש, שהם כ – 8 שעות שינה היוצרים רמת סדר מתאימה. ברור כי אם היינו ערים ופועלים את כל ה- 24 שעות, רמת הסדר היתה אפס.

רשימה ארוכה של חוקרים שותפים בכתיבת מאמר שכותרתו Approximate Entropy in the Electroencephalogram During Wake and Sleep[104]. במאמר זה הם אכן מראים כי השינה מקטינה את רמת האנטרופיה, במיוחד בsws . הם מציינים כי שנת ה- rem, השינה הפרדוקסלית שכמה וכמה מדדים שלה נראים כעירות, תורמים גם הם לאי-הסדר. כלומר, אפילו לא כל שעות השינה תורמים לרמת הסדר. דרוש ניתוח מפורט של שלבי השינה כדי לקבוע איזה מהם תורם לסדר ובאיזה אופן.

כאמור, החוק השני של התרמודינמיקה קובע כי האנטרופיה של מערכת מבודדת גדלה באופן ספונטני. כיצד יתכן כי יש משהו שכיוון פעולתו הוא אחד וברור? כיצד יכול משהו לגדול ללא גבול? ויותר מזה, מאמץ אנרגטי נקודתי להקטנת האנטרופיה, (למשל, הקפאת אדי מים לקרח) מגדיל את האנטרופיה באזור אחר (מבזבז את האנרגיה של המנוע המקרר את אדי המים) בכמות גדולה יותר מכמות הקטנת האנטרופיה של אדי המים. אדם האוכל מזון כדי להקטין את רמת האנטרופיה של גופו, מגדיל את רמת האנטרופיה של המשאבים הטבעיים של כדור הארץ. פעילות מגבשת ובונה באזור מסויים היא רמז לפיזור ולאנטרופיה גדולה יותר במרחב שסביבו. סדר מדרדר באופן טבעי לאי-סדר, איכות האינפורמציה המשמעותית היא תמיד בירידה. וכאן טמון ההסבר לכך כי רמת הפעילות הערנית מגדילה את האנטרופיה.

משמעות הדבר היא כי סדר אף פעם איננו גדל מעצמו, נדרש מאמץ להגדלת הסדר. אמנם מאמץ זה איננו סותר את המהלך הגדול של ההליכה לקראת הכליה וההתפוררות (והמות), אבל הוא יוצר את האיזון המאפשר לאדם לחיות כמה עשרות שנים. מאמץ זה הוא, אולי, השינה.

ניסוח אחר, שאולי יכול לתרום תובנות נוספות, הוא המיכל/המצע/המקום כנקודת ייחוס או משטח ייחוס.

כזכור, כדי לשמור על החיים, יש לשמור על יציבות בתוך האי-יציבות (הומאוסטזיס). האדם צריך לשמור על מצב פנימי יציב הפועל כנגד האנטרופיה הסביבתית והלא יציבה, המאיימת לפרק גם אותו. בסביבה הלא יציבה יש באמת איום העלול להוביל לתוהו ובוהו. כדי לשמר את היציבות נדרש מאמץ יצירתי של שמירה על מה שנוצר. נדרש כי האדם יפעיל כל העת, וללא הפסקה, מנגנון פעולה של שימור.

המערכת האנושית (כמו המוח) היא מערכת המארגנת את עצמה. זוהי מערכת קוגניטיבית של קליטה, מיון, עיבוד, ניבוי, בחירת פעולה והיזון חוזר. המערכת הזו יעילה כך שלמרות התנודתיות שאיתה היא מתמודדת  היא מצליחה לייצב את האדם אל מול נקודת הייחוס שלו. נקודת הייחוס, שוב, איננה נקודה אלא מרחב/מקום/מיכל. פעולת הייצוב חייבת להיות דינמית ורגישה לתנאים הסביבתיים, וחייבת לקלוט כל העת משובים, לנבא התפתחויות ולהגיב להם. (ממש כמו שהמוח עושה). יוצא מכאן כי השינה היא מנגנון תיקון, ממש כמו שהזעה שומרת על טמפרטורה יציבה של הגוף. השינה היא מנגנון בקרה המחזיר את החי אל מרחב הייחוס שלו. וכבר ראינו התייחסות לנקודה זו בהתייחסות אל השינה כמנגנון תיקון.

אבל, מנגנון זה איננו רק מנגנון תיקון, חייב להיות לו ממד יצירתי אל מול תופעות חדשות ובלתי מוכרות. השינה חייבת להיות גם פעולה יצירתית ולא רק מגיבה. השינה היא מנגנון אקטיבי, היא יוצרת חיבורים רלוונטיים בין נתונים סביבתיים למניעים פנימיים.

האם ייצוב החיים במרחב הייחוס דורש אנרגיה? האם השינה היא מנגנון המספק אנרגיה? אין הכוונה כי השינה מחדשת אנרגיה שבוזבזה בזמן הערות, אלא שהשינה היא הגנרטור, היא ספק הכוח גם לזמן השינה וגם לזמן הערות. השינה איננה נדלקת שמסומן מחסור ונכבית שהמצברים מתמלאים, היא פועלת כל הזמן, גם בערות כדי לשמור על היציבות בתוך אי-היציבות. היא המתאמת בין כל המרכיבים הגופניים כל העת כדי לשמור על היציבות. אם אין שינה יש מוות .

השינה היא ברירת המחדל, ממנה מתחילים החיים והיא מנחה אותם. כל שיבוש "מזעיק" את הגוף חזרה למצב שינה. (לכן כשחולים – ישנים.)

השינה היא העיקר המאפשר חיים. למרות שהיבשות על פני כדור הארץ נראות חשובות יותר כי שם מתרחשת הפעילות האנושית, למרות שהערות נראית חשובה מהשינה – הים הוא המאפשר את מה שרואים על היבשה, השינה היא הים של החיים. הטענה שאני מציע היא כי ערות היא שינה עם תוספת. (על השאלה הגדולה מה היא אותה תוספת, אין לי תשובה, אבל אני רומז לכיוון הרפלקטיביות – יכולת בדיקת הניבויים). הדגש של הדברים שלי הוא בהצגת השינה ובתפיסה שלה כתשתית גם לערות. אנחנו כל הזמן ישנים, ולפעמים גם ערים.

כאן אנו מתקרבים שוב למטפורת השינה כמוות. המוות הוא המצע של החיים.

נקודה חשובה המתקשרת לכאן היא השאלה על גבולותיה של השינה. אנו חוזרים שוב לשאלות הכרוכות בהגדרתה של השינה ומנקודת ראייה חדשה. ההנחה שניסחתי קודם שאומרת כי השינה פועלת כל הזמן, גם בערות, מעלה את השאלה על טשטוש גבולות השינה.[105] האם אכן קיימים מצבים שבהם השינה איננה מתחילה עם הרמת המתג למצב on, ומסתיימת עם הורדתו חזרה למצב off? האם ישנן מצבי שינה המתקיימים כל הזמן ללא הפסקה? נראה כי המודל הבינארי המערבי של שינה מול ערות, שקיבלנו בהסכמה בתחילת דברנו, מייצג אולי יותר מודל תרבותי המדגיש קטבים ומתעלם מהרצף של מספר מצבי ערנות ומספר מצבי שינה.

דוגמה חשובה לרצף, לא בינארי-דיכוטומי, בין ערות לשינה עולה ממחקרים שעוסקים בקליטה חושית בשינה. מידע מחקרי עדכני מאשר כי גם בשינה ממשיכה קליטת מידע מהחושים, קליטה שמתקרבת לקליטה בערות (אך איננה שווה לה). נראה כי השינה איננה "אבוד הכרה" מוחלט, אלא יש בה תהליכים המקושרים לערות, אך הם נעצרים. גירויי ערות אלה, הנוכחים כל העת, יכולים לעיתים "לחדור" את השער העוצר אותם ול"העיר" את הישן. צלצול השעון המעורר הנקלט והמעובד במחשבתנו כצליל בעל משמעות מיוחדת, מעיר אותנו כבר שנים רבות. מוכרת גם התופעה של תגובת היתר של הישן למשמע קריאה בשמו שיש לה חשיבות יותר מאשר קריאת שמות אחרים.[106] אבל המחקר איננו נעצר כאן.

מחקרי חישה נוספים בזמן השינה מראים גם הם כי יש קליטה ועיבוד  של גירויי חישה והם ממשיכים לתפקד גם בזמן הערות. אביא דוגמה של מחקר של קבוצה במכון וויצמן (בראשות נועם סובל) שהראתה קליטה חושית בשינה ועיבוד (יחסית מורכב) שלו.[107]  גם במחקרים שדנו בנדודי השינה אצל בני אדם נמצא קשר בין קליטה חושית לקויה לפני ובזמן השינה לבין נדודי השינה. קליטה חושית כזו פגעה ביכולת עיבוד המידע בזמן השינה.[108]

לאן כל זה יכול להוביל?

נראה כי הדיכוטומיה – שינה מול ערות – מצטמצמת. לכאורה, אם נמשוך מהלך מחשבה זה הלאה נוכל לומר כי אין כלל שינה, אין הפסקה של קליטה חושית ועיבוד הדומים לאלה של הערות. אולי יש הפסקת פעילות אקטיבית של השרירים הרצוניים הגדולים, אבל אין "איבוד הכרה". במובן מסוים, הערות נוכחת כל הזמן. (והדבר בולט עוד יותר ב- rem.)

אבל אפשר גם להגיד דבר אחר: השינה איננה עצירה, "הנמכה" ומיתון המהווה הכנה לערות. השינה נוכחת כל הזמן. האם המסקנה של הקו המתואר יכולה להיות שהשינה היא המצע לערות? כלומר, השינה היא מצב תמידי של 50% (או כל מספר אחר) של ערות שלפעמים נשאר כך (בשינה), ולפעמים "עולה" לרמה גבוהה יותר (אולי אפילו בשלבים: מצב נים ולא נים, מצב מנוחה בעיניים עצומות, מנוחה בעיניים פקוחות הקולטות גירויים חזותיים, וכך עד לערנות פעילה). האם השינה קיימת באופן קבוע גם כרקע לערות?

ניסוי מחשבתי: חיים ללא ערות. אם השינה היא קבועה, ויש בה פעילות מוחית/מחשבתית הקשורה גם לקליטה חושית, למה צריך ערות, מה היא מוסיפה? כלומר, התמונה המתוארת כאן היא שהשינה היא הבסיס הקיים כל העת ומדי פעם אנו "פורצים" ממנו לפעילות אקטיבית העושה דברים בעולם. בזמן הפריצות הללו אנו נדרשים להפעיל כישורים נוספים התומכים בעשייה.

כל זה הוא, במקרה הטוב, "פילוסופיה נחמדה", אבל אנו עוסקים בתהליכים ביולוגיים ופיסיולוגיים הנבחנים במתודות מחקריות המקובלות במחקר מדעי הטבע העכשווי. כיצד תעמוד מטפורה "פיוטית" זו של המיכל, המצע או המקום המאפשר, במבחן המדעי? מהי התיאוריה החדשה הנובעת מהמטפורה החדשה? מה היא מוסיפה? מה יש בה שאין בתיאוריות האחרות? ויותר מזה, מדוע יש צורך בתיאוריה כוללנית כזו? אולי יש להסתפק באוסף של תפקידים שהשינה ממלאת ואין צורך למצוא להם הכללה (שנודף ממנה צורך חזק בהסבר 'חובק כל' היכול להיות מסוכם בצורה אסתטית ואטרקטיבית כמו הנוסחה E=MC2, או מבנה הסליל הכפול של ה- DNA.[109])

נתחיל בכך שאנו חייבים לבחון תופעות מדויקות ומאובחנות שמאמתות את התאוריה המבוטאת במטפורה הזו. אם השינה היא המצע או המקום של החיים, כיצד זה מסביר תופעות שעד עתה לא היה להם הסבר מספק? אנו חייבים למצוא "מקרי מבחן" שהתאוריה החדשה מסבירה אותם ואילו התיאוריות הישנות אינן מטפלות בהן או אינן יודעות כיצד הן משתלבות בתופעה הרחבה של השינה ולפיכך אינן יודעות כיצד להסבירן.

כיצד נעשה זאת?

נעשה זאת בעזרת תחומים בהן מטפורת המצע/מקום/מיכל הינה מרכזית ומהותית להבנת התופעה. ננתח את התופעה שמשמעותה מובנת ומתפרשת באמצעותה של המטפורה הזו. נצטרך לתאר בצורה קונקרטית, ביצועית וגלויה את גילויה של המטפורה בתחום הנבחן וננסה להעבירן לתחום השינה. למעשה אנו בוחנים אנלוגיה: אם בתחום א' שבו המטפורה אכן מסבירה את פרטי התופעה, אזי גם בתחום ב' קיימים פריטים דומים היכולים להיות מקבילים במשמעותם. יש כאן תהליך מטפורי כפול: השינה מוסברת בעזרת המטפורה של המיכל, ומטפורה זו עצמה  מפרשת היטב ונותנת משמעות לתופעה שבתחום האחר.

התחום הראשון אותו בחרתי הוא הטיפול הפסיכולוגי.

התחום השני אותו בחרתי הוא התנועה הגופנית מוטורית (על פי שיטת פלדנקרייז).

הטפול הפסיכולוגי כמקום מאפשר למטופל

מה קורה בטיפול הפסיכולוגי בסוגיו השונים היוצר מקום ומיכל מאפשר? אם נזהה את המרכיבים הקונקרטיים, הגלויים והנראים לעין, הבונים את חווית המיכל, נוכל לנסות לזהות מרכיבים מקבילים גם בשינה. אם נזהה הקבלה כזו יהיה זה פתח לאיתור מרכיבי מפתח שנבחן בתופעת השינה. מרכיבים אלו יהיו נקודת המוצא לאבחון של מקרי מבחן אמפיריים בשינה, תופעות שאכן יאשרו כי השינה היא מקום מכיל.[110]

הטיפול הפסיכולוגי מתרחש בחדר מיוחד ובטוח, מתוך רגיעה סבלנות ושקט. קצב השיחה הוא לרוב מתון למרות שלעיתים יש מתח רגשי רב. יש התעלמות מגירויים חיצוניים העלולים להפריע לזמן הטיפול.

בטפול פסיכולוגי המטופל הוא האקטיבי (מדבר או יוצר – כמו בטיפולים באמנות) והמטפל פסיבי יותר. המטפל דואג לצרכיו הפיסיים של המטופל (מארח אותו, מעניק לו זמן ומקום בטוח). המטופל מבטא בגלוי את עולמו הפנימי, והמטפל, מתוך פתיחות אמפטית, מקשיב בשקט ומשקף ומחזיר למטופל את תוכן ונימת דבריו. המטפל מבין ומזדהה ואיננו מבקר או נוקט עמדה הוראתית כלפי המטופל. לעיתים המטפל מפרש או מקנה משמעויות המרחיבות את הבנת המטופל את עצמו, ובכך מנבא הצטרפות של מרכיבי אישיות ואירועי חיים שבמבט ראשון לא נראו קשורים. המטפל מעורב ומרוחק בו זמנית, הוא יוצר למטופל מגע עם מצבים רגשיים אך משתדל למנוע פעילות אקטיבית היכולה לנבוע מהם.[111]

אולי מרכיב השיקוף שמבצע המטפל, על מרכיביו הגלויים: הקשבה שקטה, החזרת הדברים למטופל, הבנה חדשה או מחודשת של המטופל את דברי עצמו, הרחבת משמעויות של הדברים שנאמרו לתחומים נוספים; כל אלו יכולים להיות מועברים אל תופעת השינה ומתוך כך יהיה אפשר להבין את תפקידה. אם בשינה יזוהו מרכיבים אלו, האם נוכל לומר כי השינה היא מצע מאפשר?

נראה לי כי חסר כאן המרכיב הגופני. משקל רב ניתן באנלוגיה הטיפולית למרכיב הנפשי, אבל לשינה יש מרכיב גופני חשוב ביותר והוא הבסיס לרוב מחקרי השינה.

התנועה כמקום

משה פלדנקרייז, אבי שיטת פלדנקרייז, היה איש מדעי הטבע שפנה למחקר התנועה הגופנית מתוך רצון לשיפור יכולותיו של האדם. בשנת 1967 פרסם פלדנקרייז, בין שאר ספריו, את ספרו 'שכלול היכולת, הלכה ומעשה'. ספר זה יכול לעזור להבנת התנועה היוצאת מתוך בסיס ומצע המאפשרים לאדם לפעול. למרות התפיסות המיושנות שבספר על אופן פעולת מערכת העצבים, יש בו גם היום תועלת להבנת התנועה האנושית ומשמעותה.

אחת הטענות המרכזיות של הספר היא כי יש זיקה וקשר הדוק בין התנועה הפיסית לתחושה, להרגשה ולמחשבה. האדם מתרגל לדפוסי תנועה הנטבעים בו והמכוונים את כל התחומים הללו יחד. שינויים בבסיס המוטורי מביא לגילוי של מחוזות חדשים גם התחומים האחרים ולשכלול היכולת האנושית. גם חוקרים מאוחרים יותר מחזקים את ההבנה העקרונית הזו הקושרת בין התנועה הפיסית לפעילות קוגניטיבית "גבוהה".[112] הפסיכיאטר ג'ון רייטי למשל, כותב: "תנועה חיונית לכל שאר תפקודי המוח, כולל הזיכרון, הרגש, השפה והלמידה. כפי שניווכח, תפקודי המוח ה"גבוהים יותר" התפתחו מהתנועה והם עדיין תלויים בה"[113]

פלדנקרייז מוביל אותנו להבנה כי התנועה היא דווקא מנוחה, במובן זה שתנועה נכונה היא הרמוניה של כל מרכיבי המערכת, השלד והשרירים, הנשימה והמחשבה (הרצונית המודעת וגם זו שאינה מודעת), הרמוניה המתייחסת לכל נתוני הסביבה ובראשם הגרביטציה. השלד נשען נכון על המשטח עליו הוא מונח, רק השרירים הנחוצים לתנועה מתגייסים במתח הנכון אליה (והשאר רפויים), הנשימה מתאימה עצמה לתנועה ואפילו תורמת לכוון אותה, והתנועה היא ביטוי למחשבה (שרק חלקה מודע) המייצרת גם את המשוב לתנועה. ללא הרמוניה זו ישנה התגייסות של מתח וכוח שאינם נחוצים. "מה שאנו יודעים לעשות היטב [בלשוננו היינו מחליפים מילה זו ל- נכון], לא קשה לעשות. אפשר אפילו לומר כי מה שקשה לעשות, אינו עשוי היטב." (פלדנקרייז שם עמ' 72)

היכן כאן המצע וההכלה? הפעולה יוצאת מתוך ההרמוניה של כל המרכיבים שנזכרו ומתוך הבסיס עליו הגוף מונח, בסיס שהוא נקודת המוצא של התנועה. ההרמוניה משתפת את המצע המאפשר לתנועה להיות מכוונת ומתוכננת כראוי. הרמוניה זו אין פירושה הרפייה המרפה את כל אברי הגוף על המצע עליו הוא מונח בכוח הגרביטציה. הרפייה, למשל, של השרירים המחזיקים את הלסת התחתונה היו גורמים לפה להיות פעור, מה שהיה משפיע גם על הלחיים והעיניים. שרירי הלסת צריכים להיות מוחזקים, יחד עם כל שרירי הפנים במידה נכונה.

כל פעולה גופנית מתחילה מתוך "הקשבה" ושימת לב מחשבתית מודעת למצב הנוכחי של אברי הגוף ושריריו. היכן הגוף מונח, על מה נשען כל חלק מהגוף? היכן יש מתח מיותר והיכן חסר מתח. האם יש הבדלים בין צד ימין לצד שמאל של הגוף. לאחר מכן מתחילות תנועות קלות וקטנות הבוחנות את גבולות הנוחות ואת המאמץ הנדרש לשינוי. אסור שיהיה מאמץ ניכר, חשוב שתישמר ההרמוניה שהיא המדריכה את התנועה. ההתאמה בין התנועה לנשימה (הכוללת את תנועת הסרעפת והצלעות) תורמת תרומה חשובה להרמוניה. שילוב בין תנועות, כמו למשל תנועת הצוואר והראש יחד עם תנועות הגב והרגליים בתנועה בה קמים משכיבה לישיבה מגייסת במידה נכונה את התנועות (המינימאליות) של השרירים המתאימים יחד עם הנשימה, וכולם מודרכים על ידי המחשבה והרצון לקום. ההרמוניה של חלקי הגוף עם המצע עליו הגוף מונח והתנועות המכוונות והקלות מתוך שימת לב ליחסים בין כל המרכיבים, הם המיכל והמקום שממנו בא השינוי הרצוי.

מהן הפעולות הקונקרטיות שאפשר לזהות כהכלה?

שימת לב למשטח ממנו מתחילה התנועה; תנועות קטנות הבוחנות את גבולות המאמץ; תנודתיות או מחזוריות של פעולה; רפיון, או נכון יותר, פעילות במתח מתאים; שתוף הדמיון והמחשבה הכולל הפעלה דמיונית של תנועות ("המתרגלות" את התנועה במחשבה); ספונטניות "טבעית" של התנועה שבו הגוף עושה את שלו בעצמו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טבלת מושגים

הטבלה שלהלן מתארת זיקה בין התופעות המרכיבות את שינה לבין אלו המקרבות אותה אל המטפורה של המיכל או המקום המאפשר.

 

מה השינה עושה

פירוט הפעילות

מטפורת המקום המכיל

יוצרת מחזור חיים (שעון ביולוגי).

(יש מצבים וחברות בהן שינה וערות הן רצף של מצבים, ולא ניגודים.)

יוצרת דחף לישון (עייפות).

"דוחפת קדימה" מנגנוני פיצוי במצבי  חוסר שינה.

יוצרת דחף להתעורר. בעקבות מה?

מחזוריות

תיחום גבולות

ספונטניות

ממתנת או מפסיקה זמנית את הפעילות המוטורית הרחבה של השרירים הרצוניים.

הרפיה במתח השרירים הגדולים.

תנוחה אופיינית, בדרך כלל מוגנת.

"ניתוק" בין הגוף למוח.

הרפייה (מול מתח), הגוף מונח על משטח מוצא יציב (ומוגן) המאפשר פעילות "אחרת" (יצירתית?).

מקטינה, זמנית, את הקליטה והתגובה החושית לסביבה.

האם מפסיקה גם את יכולת ההכרה הרפלקטיבית?

הקשבה

ספונטניות

מבליטה פעילות קוגניטיבית ייחודית ומגוונת. (עבוד מידע?)

סוגי חשיבה ייחודיים: איזה? (או מינון שונה של הסוגים המוכרים על הרצף: ערות, הזיות, חלומות בהקיץ, שינה וחלומות?)

הפעלה "ניסיונית" של רשתות עצביות ואיפשור גמישות עצבית.

ויסות רגשי.

גיבוש ועיבוד תבניות זיכרון.

אחזור תוכן

סובייקטיביות והבנה חדשה

הרחבת משמעויות

הפעלת הדמיון

מבצעת תהליכי גדילה, התפתחות, חילוף חומרים ו"תיקונים" פיסיולוגיים.

עיצוב מערכת העצבים (גיזום, קישורים, חיזוק תבניות משמעות,

התאמה לנישה האקולוגית).

תיחזוק מערכת פיסיולוגית כמו המערכת החיסונית וההורמונלית כדי "להחזירה" למצב תקין.

מגע וחילוף פנים – סביבה חיצונית

חזרה להרמוניה

הגנה

מבצעת משוב ביולוגי ופסיכולוגי ("וויסות").

משוב הינו ניבוי "מלמעלה" המופנה לפעולה.

הבנה חדשה

בחינת גבולות

ממלאת צרכים נפשיים.

חוסר שליטה.

ויסות רגשי.

אינטימיות.

בניית זהות עצמית בעזרת גיבוש הזיכרון.

בחינת גבולות

אחזור תוכן

דמיון

משטח מוצא

 

שנת עובר ותינוק [114]

שינה מרובת השעות של עובר ברחם אימו ושל התינוק הצעיר הם חידה לרבים מחוקרי השינה. השאלות שאין עליהן מענה הם רבות: האם השינה היא תוצר של ההתפתחות המוחית, או שמא ההתפתחות המוחית היא תוצר של השינה? מהו היחס בין ההתפתחות המוחית להתפתחויות גופניות נוספות וכיצד השינה משתתפת בה? מהו השלב הקריטי בו חייבת להתפתח שינה, כיצד מתפתחים שלבי השינה אצל העובר ומדוע דווקא כך? מה קורה בשנתו של העובר והתינוק? איזה חוויות או זיכרונות הוא צריך לעבד? איזה מנגנונים הוא צריך לתקן? ומדוע דרושות לכך כל כך הרבה שעות שינה? כל השאלות הללו, ועוד רבות אחרות, מזמנות את שנתם של עוברים ותינוקות כמקרה מבחן היכול להתמודד עם השאלות המהותיות של השינה.

נראה כי יש קשר בין התפתחות החושים (והפעילות הקשורה אליהם) של העובר, לבין התפתחות מוחו ומצבי השינה שלו.

סביר להניח (והדבר דורש הוכחה!) כי התחושה הבסיסית והראשונית המהווה בסיס לכל חוויה חושית היא המגע. תחושה זו קשורה לתחושת כוח הכובד והגרביטציה "המושכת" את גופו של העובר, העובר חש את נוכחותו, את עצמו. החל מהשבוע ה-8 להריון יש לעובר תחושת מגע ולחץ על עורו, ובמיוחד בפיו ובפניו. בשבוע ה- 10 יש לו תחושת מגע באברי המין, שבוע לאחריו – בכף היד, ובשבוע ה-12 בכף הרגל. עד השבוע ה – 32 תחושת המגע, הלחץ, החום, הקור והכאב מבשילה על פני כל הגוף.[115]

התפתחות החושים אצל העובר היא, ככל הנראה, סינסטזית, החושים אינם מופרדים זה מזה בצורה ברורה ו"מסלולי" ההולכה העצבית של החושים עדיין אינם מובחנים. למשל חוש הריח איננו קשור בהכרח בנשימה וזרימת אוויר דרך האף. זרם הדם והחומרים הנמצאים בשליה באים במגע עם קרומים ריריים של העובר הקולט באמצעותם את הריח וגם תכונות נוספות של חומרים אלו. כך המצב גם במה שכרוך בשמיעה. תנודות נוזל השלייה, זרימת הדם של האם, פעימות ליבו של העובר עצמו, קולות הדיבור של האם המהדהדות פנימה (נסו לצעוק אל תוך הזרוע שלכם או אל תוך גבו של אדם אחר), וקולות הסביבה החיצונית שגם הם חודרים אל העובר, הם כולם גרויי שמיעה. העובר קולט מקצבים, תנודות של גבהי צלילים ו"מוסיקה" הבאה מהסביבה ומגיב אליהם. זה קורה כבר בשבוע ה 16 למרות שמבנה האוזן על כל חלקיה מושלם רק בשבוע ה 24. לפיכך, הסברה הנראית כאפשרית היא ש"השמיעה" הזו מתרחשת דרך גם המגע בעור והתחושות המגיעות אל עצמות השלד.

קשה לבחון את התפתחות הראייה של העובר ברחם, והמחקרים בדקו זאת על תינוקות שנולדו לפני השלמת 40 שבועות של הריון. ובכל זאת, למרות שבשבוע 26 עיני התינוק/עובר סגורות הוא מזהה ומגיב לאור ומבחין בין יום ללילה. אור בהיר שהוקרן על בטן האם גרם לתגובה גם של העובר שברחם. מפורסם המחקר שהראה כי החדרת מחט לבדיקת מי השפיר של האם הביא לתגובה תוקפנית של העובר כלפי המחט מבלי שהיא התקרבה אליו. הוא "ראה" אותה, או יותר נכון, חש בה. החושים מעורבים זה בזה ולא קיימת עדיין ההפרדה שאנו רגילים אליה.[116]

המגע עם הסביבה באמצעות החושים קשורה קשר הדוק ליכולת העובר לחוש בתנועה ולנוע בעצמו. התנועה הראשונה המופיעה בעובר היא פעילות הלב המתחילה כ- 3 שבועות מרגע ההפריה. בין השבוע ה-6 ל-10 מתחילות תנועות הגוף האחרות (הראש והגפיים). תנועות הפה: פתיחה, סגירה, בליעה, מתרחשות אף הן עד השבוע ה 10. עד השבוע ה 14 יש לעובר תנועות ספונטניות המבטאות מחזוריות של פעילות ומנוחה. בזמן הזה תנועות העובר מבטאות גם תגובה לפעילות סביבו. למשל, בשבוע ה 15, כשהאם משתעלת או צוחקת ניכרת מייד התגובה גופנית של העובר. תנועות הגפיים ושינויי תנוחות הגוף ניכרות ומורגשות גם לצופה מן הצד בשלבים מתקדמים יותר של ההריון.

כל הנתונים הללו, ואחרים, מעידים כי לעובר חיים משלו כבר בשלב מוקדם למדי. העובר הוא יישות כשלעצמו. למשל, בשבוע ה 16 נצפתה זיקפה באבר המין של התינוק שלעיתים קרובות שולבה במציצת אצבע. נראה מכך כי עינוג עצמי יתכן כבר אז. "חרדה" בעקבות דיקור מי השפיר התבטאה בקצב לב לא סדיר של העובר שנמשך שעות רבות אחרי הדיקור. העובר הוא יישות כשלעצמו גם גופנית וגם נפשית.

לגבי שנתו של העובר ישנן אי וודאויות רבות.

יש הטוענים[117] כי מצבי שינה, וביניהם שנת rem מופיעים בשבוע 23 להריון. יש המפרידים בין סוגי השינה וטוענים כי שינה של גלי מוח איטיים, non-rem (שעדיין איינו מובחן כ- sws), מקדימה את שנת rem.[118] אחרים מאחרים את זיהוי השינה לשבוע ה-31 להריון, שם מזוהה די בברור שינה מוחית פעילה המקדימה ומבשרת כנראה את שנתrem , וגם שינה שקטה שמתבטאת בגלי מוח איטיים.

מחלוקות אלה אינן רק מחלוקות אמפיריות פשוטות, אלא, ביטוי להבנה על מהותה של השינה אצל עוברים. עולה כאן שאלה מהותית וחשובה: האם שנת העובר נבחנת על פי אמות מידה המוכרות משנת הבוגר? נראה, כי אין בהכרח התאמה בין אפיוני גלי המוח של עוברים לבין גלי המוח של מצבי שינה של בוגרים יותר. ראיה לכך אפשר לראות במחקרים המזהים אצל העובר גם מצבי "שינה" שאינם ברורים ואינם מוגדרים. למרות זאת, קיימת הנטייה לזהותם כמצבי שינה שמהם כנראה מתפתחים מצבי שינה המוכרים אצל בוגרים.[119] נראה כי אין מנוס, לנו המבוגרים, אלא לחקור את השינה של העוברים במושגים של שינה מאוחרת יותר.

כאמור, לפני התגבשותה ובשלותה של השינה, הפעילות המוחית (במיוחד בקליפת המוח) עדיין איננה יציבה. ולפיכך נחזור על השאלה: האם סוגי השינה מתפתחים יחד ובמקביל להתפתחות המוחית, או שמא יש התפתחות מוחית הדרגתית המביאה להתפתחות של מצבי שינה? או אולי להפך, מצבי השינה (ובמיוחד גלי מוח אטיים – sws) הם הבסיס להתפתחות מוחית?[120]  מה קודם למה, הביצה או התרנגולת?

אל מול מחלוקות אלו נראה כי הדברים מתבהרים בשבוע ה-32 להריון. אז ישן העובר כ 90%-95% מזמנו ורוב שנתו היא שנת rem הדומה לשנת rem של בוגר. נראה מהבעות פניו כי הוא חולם. נראה כי החלומות (או, מה שנראה כחלומות) מונעים על ידי מקור פנימי של העובר (כזכור, הוא יישות כשלעצמו). העולם הפנימי שלו ומצבי הרגש שלו הם , ככל הנראה, מקור חלומותיו.[121] על מה בדיוק הוא חולם?

שינה של ילודים

ילודים בני שעות וימים אחדים ממשיכים את התפתחותם הרציפה מההריון. תינוקות שנולדו לאם רקדנית שהמשיכה לרקוד בזמן ההריון היו צריכים יותר נענועים כדי להרגיעם.[122]  תינוקות מעדיפים לשמוע את קולה של אימם, ואפילו מעדיפים לשמוע את הסיפורים שהיא קראה בקול רם בהיותם ברחם.[123] הם מעדיפים את צלילי שפת האם שלהם על פני שפה זרה. נראה כי לתינוקות שזה עתה נולדו יש כבר זיכרונות. הם רכשו כבר מהרחם גם "הרגלים". עוברים פעילים ואקטיביים יותר היו גם תינוקות כאלה. עוברים ששנתם היתה פחות סדירה היו גם לתינוקות עם בעיות שינה. חלק מהרגלים אלו מושפעים מהתנהגות האם בזמן ההריון. גם יכולות קוגניטיביות של התינוק נמצאו כמושפעות מתנאי חייו כעובר. אפילו רמת משכל של תינוקות מושפע מאורחות חייה של אימו[124] .

שינה של תינוק מבשילה למחזורי השינה המוכרים אצל המבוגרים יותר בחודשים הראשונים לחייו. הוא אמנם נולד כבר במצב של שנת rem ברורה ומרובה, אבל המחזור המלא ממשיך ומתגבש בחודשים הראשונים של חייו[125]. ניסויים בבעלי חיים צעירים שפגעו בשנת ה-rem שלהם, הראו נזק מוחי והתנהגותי ברור.[126] ואילו מן הצד השני, ניסיונות של שיפור התנאים הסביבתיים במטרה לפתח פגים (אנושיים) ולעזור להם "לגדול" הראו כי אין בכך השפעה על התפתחות השינה שלהם והבשלתה[127]. כלומר, אפשר להסיק מכך כי השינה איננה מושפעת "מבחוץ". השינה היא מנגנון "הניזון מבפנים".

עובדה ידועה אך מפתיעה היא שככל שילודים תלויים יותר בשמירה ודאגה הורית שנת ה-rem  שלהם נמשכת יותר זמן ומגיעה מהר יותר עם תחילת השינה. בעלי חיים המתבגרים מהר והעצמאיים יותר, כבר בגיל של כמה ימים שנת ה-rem  שלהם קרובה לזמן שנת ה-  rem שלהם כבוגרים.[128] לכאורה המצב צריך היה להיות הפוך. בעל חיים עצמאי שצריך פחות שמירה הורית, היה צריך שנתrem  רבה יותר כדי "לעבד את החומר" שהוא קולט מהמציאות והסביבה בה הוא צריך לשרוד. אז מדוע המצב הפוך?

המסקנה גם כאן יכולה להיות כי שנת rem היא תהליך פיתוח של המוח שאינו זקוקים לגירויים חיצוניים. המוח, עוסק כל העת בחשיבה שאיננה רק כזו המעבדת חומרים מבחוץ. פיתוח זה הוא עצמאי דווקא בגלל הכישורים הגבוהים יותר המתפתחים בקליפת המוח (ואצל בני האדם בעקר באונות הפרונטליות). אולי שנת ה-rem  עצמה היא גירוי מפתח? (תמיכה לדעה זו מצויה באזור "המייצר" שנת rem. גזע המוח הקדום, ברמת הפונס. נראה כי שם מתרחש תהליך פיזיולוגי מהותי להתבגרות שתוצר הלוואי שלו הוא שנת rem. כלומר התהליך החשוב הוא התפתחות גזע המוח ושנת rem הוא רק שיקוף שלו. כדי שיווצרו חלומות, הגירוי של גזע המוח "עולה" לקליפת המוח, ו"שם" הוא טווה את סיפורי חלום מהגירויים חסרי הצורה של שנת הrem.[129] )

כלומר, החיפוש המתמיד אחרי מה הדברים שאנו חושבים עליהם, איננו נכון. חשיבה היא לא על משהו, אלא היא אנו בעצמנו. בתחילה סברתי כי עובר שישן הרבה ויש לו גם הרבה שנת rem, זקוק לכך כי הוא "מעבד" ריחות, טעמים, קולות ובמיוחד את תחושת הגרביטציה ואת החוויה של איבריו השונים כמו ידיו ורגליו. אבל עכשיו נראה לי נכון יותר להגיד כי הפעילות המוחית והחשיבה המתבטאת בשינה היא לא בנייה של העצמי אל מול המציאות, אלא היא העצמי כשלעצמו. וכאן עולה שוב המטפורה של המיכל המאפשר.

מהתהליך ההתפתחותי של העובר שתואר לעיל נראה כי קיים רצף התפתחותי של העובר לקראת אדם בוגר ושלם. כאמור, אנו נוטים לשפוט את התצפיות על שלבי ההתפתחות ב"משקפיים" של מבוגר בשל, ואז אנו רואים כל שלב כהכנה והתקדמות לקראת המצב שלנו כבוגרים. בשלב מסוים העובר הוא 40% מבוגר וחודש אחרי זה הוא 80% מבוגר. תינוק בגיל שנה הוא 90% מבוגר ובגיל 15 הוא כבר 100% מבוגר. עכשיו הוא בשל ויכול להתחיל את "תפקידו בחיים".

כך אנו שופטים גם הפעילות הקוגניטיבית שכנראה מתבטאת בשינה המרובה, על כל שלביה, של העובר. הפעילות המוחית שכוללת גם חשיבה, על כל ממדיה, ומשתקפת באופן מסוים בשינה, נשפטת על פי המצב המוגמר שלה אצל המבוגר. האם כך באמת ראוי לשפוט זאת? אולי הפעילות המוחית ובמיוחד השינה אצל העובר (וגם אצל התינוק הצעיר) קיימת בממד שונה. אולי אצל המבוגר השינה משמשת לעיבוד גירויים חיצוניים וחוויות הערות שלו, ואילו אצל העובר יש לה משמעות שונה? או בניסוח רחב יותר, אולי אצל המבוגר השינה משמשת לעיבוד, לוויסות ולתיקון של רובדי הקיום הגופניים, הנפשיים והמחשבתיים, ואילו אצל העובר יש לה משמעות שונה? ויותר מזה, אולי המשמעות השונה הזו יש לה משקל ונוכחות גם בהמשך חייו של העובר והתינוק – אצל הבוגר. אולי יש כאן מבט חדש על השינה שנלמד מהשלב העוברי/תינוקי אבל נוכח גם אצל הבוגרים? (שוב, מטפורת המיכל.)

כיצד נבדוק זאת? אנו זקוקים למקרי מבחן אמפיריים, נקודתיים וספציפיים שיצביעו על המשמעות השונה הזו.

מקרים אלו יכולים אולי להתברר מתוך אפיוני ההכלה שראינו קודם.

…………… ואידך, זיל גמור


[1] הציטוטים מתוך התרגום העברי שיצא באוניברסיטת תל אביב 1977, עמ' 29-30.

[2] מתוך התרגום העברי: בהוצאת מכון ברנקו וויס, ירושלים 2002. עמ' 4.

[3] Baars J Bernard. 1998. Metaphors of Consciousnees and attention in the Brain. Trends in Neuroscience 21 pp 58-62.

[4] להעמקה בתיאוריות המסבירות את דרך בניית המשמעות של המטפורה ראה:

Steen, G. 1994. Understanding Metaphor in Literature. New York: Longman.

ומקור אחר בעברית: בנארי, מ. 2002. אספקטים קוגניטיביים של תופעות מטפוריות. תל אביב:אוניברסיטת תל אביב, עבודת דוקטור.

[5] Lakoff G. & Johnson M. 1980. Metaphors We Live By. Chicago: University of Chicago Press.

[6] סקירה מקיפה של מגוון מחקרי השינה אצל: Robert Stickgold and Matthew Walker (eds.) 2009. The Neuroscience of Sleep. Academic Press: London.

[7] מדהימים במיוחד הם מחקרי השינה העוקבים אחרי הפעילות העצבית של דגי זברה, שבשלבי החיים המוקדמים שלהם כל אברי גופם שקופים ואפשר להתבונן ישירות אל פנים מוחם.

[8] מחקרי השעון הביולוגי, או המחזור היממתי, הינו תחום רחב בפני עצמו והוא נחקר מכיוונים רבים. כמובן, כי ברוב המחקרים בנושא מוזכרת השינה כגורם חשוב ביותר, אך לנושא זה גם השלכות לתחומים אחרים.

ראה למשל: Van Gelder R N. 2004. Recent Insights into Mammalian Circadian Rhythms. In: SLEEP vol 27, no 1. Pp 166-171.

אחד הנושאים המרכזיים הנידונים בנושא המחזור היממתי הוא היחס בין גורמים חיצוניים (בעיקר אור וחושך), לבין מנגנונים פנימיים, שעונים פנימיים, של האורגניזם.

הגרעין העל-כיאזמטי (the superachiasmatic nucleus – SCN), הנמצא בהיפותלמוס, היה במוקד מחקרי המחזור היממתי וניתן לו משקל רב. יחד עם זאת פנה המחקר לכיוונים נוספים שסוברים כי מרכיבים של השעון יממתי נמצאים גם ברמת התא הבודד. בכל נוירון יש שעון המתכוונן על ידי ייצור ופירוק קבוצות של חלבונים.

[9]  "The Why of Sleep" ScienceNews, October 24th, 2009, Vol.176 #9

[10] רעיון דומה מביע Saponjic Jasna   ב: Glas Srp Akad Nauka Med. 2009;(50):97-109. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20666118

שם הוא מסכם את מורכבותה של השינה מבחינה התנהגותית, מוחית, כימית והורמונלית, שמרמזת על מגוון תפקידים ללא יכולת סיכום.

וראה גם: Gvilia Irma. 2010. Underlying Brain Mechanisms that Regulate Sleep-Wakefulness Cycles

In: International Review of Neurobiology 2010, 93, pp 1-21

  http://www.mendeley.com/research/underlying-brain-mechanisms-regulate-sleepwakefulness-cycles /

וראה גם: Siegel J.M. 2005. Clues to the Functions of Mammalian Sleep. In: Nature 437, October 2005. Pp 1264-1271.

[11] ציטוט מתוך המבוא לספר: Robert Stickgold and Matthew Walker (eds.) 2009. The Neuroscience of Sleep. Academic Press: London.

[12] Raizen DM, Zimmerman JE, Maycock MH, Ta UD, You YJ, et al. (2008) Lethargus is a Caenorhabditis elegans sleep-like state. Nature 451: pp 569–572.

http://www.med.upenn.edu/ins/Journal%20Club/08-09/Fall%202008/David%20Raizen/Raizen_et_al_Lethargus_Nature_08.pdf

[13] Olbrich E, Achermann P, and Wennekers T.2011. The sleeping brain as a complex system .in: Philosophical Transaction of The Royal Society A 2011 369, pp 3697-3707.

  http://rsta.royalsocietypublishing.org/content/369/1952/3697.full.pdf

וראה מאמרים נוספים בתחום זה באותו גיליון.

[14] המאמר נכתב ב-2008 ומופיע ב:  PLoS Biology 6(8): e216. doi:10.1371/journal.pbio.0060216

[15] ראה גם את מאמרו של Frank המסכם יפה את הדברים.

Frank MG. 2006. The mystery of sleep function: current perspectives and future directions.

 Reviews in the Neurosciences. 2006;17(4):pp 375-392.

 http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17139839

שם הוא כותב היטב בתמצית המאמר:

The function of sleep is one of the most persistent and perplexing mysteries in biology. Many theories have been proposed to explain why we sleep, but most account for only a portion of sleep behavior and very few enjoy strong experimental support. A critical review of current findings leads to the following conclusions. Sleep is for the brain rather than the body, and the neural process most impacted by sleep is cognition. Sleep may influence cognition in many ways, including the removal of a toxic byproduct of wakefulness, or the restoration of neural substrates needed for mental processes. The evidence for these possibilities, however, is weak or equivocal. On the other hand, converging lines of evidence support the hypothesis that sleep promotes brain plasticity.

(ההדגשה היא שלי – ד.ש.)

[16] James M Krueger, David M Rector, Sandip Roy, Hans P A Van Dongen, Gregory Belenky, and Jaak Panksepp. 2008. SLEEP  AS  A  FUNDAMENTAL  PROPERTY  OF  NEURONAL  ASSEMBLIES.  Nature Reviews Neuroscience. 2008 December; 9(12):pp 910–919

[17] מאז 2008 התרבו המחקרים ההולכים בכיוון זה. ראה למשל את עבודותיו של Yuval Nir  מאוניברסיטת ויסקונסין.

וכן: Vyazovskiy VV, Olcese U, Hanlon EC, Nir Y, Cirelli C, Tononi G. 2011. Local Sleep in Awake Rats. In: Nature 472 (7344). Pp 443-447.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21525926

[18] אכן, נקודת המוצא שלי כאן היא כי השינה הינה חוויה כוללת העומדת אל מול הערות כחוויה כוללת.

[19] David M. Rector, Jennifer L. Schei, Hans P. A. Van Dongen, Gregory Belenky, and James M. Krueger. 2009.Physiological Markers of Local Sleep. European Journal of Neuroscience. 2009 May; 29(9):pp 1771–1778

[20] ראה גם באותו גליון:. 2009. Sleep function: current questions and new approaches.  Vassalli A, Dijk DJ.

[21] תמיכה ביולוגית-נוירולוגית לתפיסה של השינה כאירוע כוללני מאוחד ראה:

Fuller P.M., Gooley J.J., Saper C.B. 2006. Neurobiology of The Sleep-Wake Cycle: Sleep Architecture, Circadian Regulation and regulatory Feedback. In: Journal of Biological Rhythms. 21(6) December 2006. Pp 482-493.

במאמר זה מופיעה ההשוואה בין המעבר מערות לשינה לבין מתג חשמלי המעביר את המעגל החשמלי מפועל לכבוי. המאמר בוחן : "how sleep and wakefulness are regulated by mutual inhibition between sleep and arousal promoting circuitry and how this interaction functions analogously to an electric 'flip-flop' switch that ensures behavioral state stability"

מאמר מוקדם יותר של Saper Chou & Scammel (2001)  כותרתו: The Sleep Switch: Hypothalamic control of sleep and wakefulness.

וראה עוד:

Saper CB, Scammell TE, Lu J (2005) Hypothalamic regulation of sleep and circadian rhythms. Nature 437: pp 1257–1263.

http://isites.harvard.edu/fs/docs/icb.topic197607.files/Due_Wk_07_Oct_31/Saper_Hypothal_reg_sleep.pdf

Moore R.Y. 2007. Suprachiasmatic Nucleus in Sleep-Wake Regulation. In: Sleep Medicine. December 2007, 8 Suppl 3, pp 27-33.

Gvilia I. 2010. Underlying Brain Mechanisms that Regulate Sleep-Wakefulness Cycles. In: Intentional Review Neurobiology. 93 (2010) . pp 1-21.

ועוד נחזור לשאלות מה "מדליק" את השינה ומה "מכבה" אותה.

[22] על המתודולוגיה המדעית ראה את ספרו הקלאסי של קרל המפל: Hempel. G.C. 1966. Philosophy of  Natural Science. ובעברית: פילוסופיה של מדע הטבע. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה (1979).

[23] כמובן שיש צורך בניתוח בקורתי ומדוקדק יותר של הגדרת שלבי ה SWS. אבל חשוב כבר כאן לומר כי, כידוע, גלים איטיים אלו נצפים לא מייד בתחילת השינה, אלא לאחר גלי אלפא וגלי טתא שהם השלבים הראשונים של השינה, ולאחריהם באים גלי דלתא של השינה "העמוקה" שהם איטיים ובעלי משרעת רחבה. הדחף הברור שנצפה לאחר חסך שינה להשלמת ה-sws, יותר מאשר שלבי השינה הקודמים לו, העלה את חשיבותו של שלב זה והביא ליבול מחקרי רב אודותיו.

[24] Irene Tobler and Peter Achermann (2007). Sleep homeostasis. In: Scholarpedia, 2(10):2432.

  http://www.scholarpedia.org/article/Sleep_homeostasis

[25] Huber R., Ghilardi MF, Massimini M., Ferrarelli F., Riedner BA., Peterson MJ. and Tononi G. Arm immobilization causes cortical plastic changes and locally decreases sleep slow wave activity. Nature Neurosci 9 (2006) 1169-1176

[26] אינני יכול להימנע מלצטט קטע מסיפור של הרוקי מורקמי (Murakami) "שינה" (Sommeil) שנכתב במקור ב-1990:

"בספר אחד קראתי הערה מרתקת. המחבר טען שבני האדם, מעצם טיבם, אינם מסוגלים להשתחרר מכמה נטיות אישיות מקובעות, הן בתהליכי החשיבה שלהם והן בתנועות גופם. אנשים, בלי שהם מודעים לכך, מעצבים את נטיות הפעולה והמחשבה שלהם, והנטיות האלה, בנסיבות רגילות, לעולם אינן נעלמות. במילים אחרות, כל אדם חי בתוך תא הכלא של הנטיות שלו עצמו. מה שמעדן את הנטיות האלה ומרסן אותן – כדי שהגוף החי לא ישחק, בדומה לעקב של נעל, בזווית מסוימת, כפי שהמחבר מסביר זאת – איננו אלא השינה. השינה מרפאת את האדם בכך שהיא פועלת נגד הנטיות שלו. בזמן השינה האדם באופן טבעי מרפה שרירים שהשתמש בהם בעקביות בכיוון אחד; השינה גם מרגיעה וגם פורקת מעגלי מחשבה שגם בהם השתמשו רק בכיוון אחד. בדרך זו מרגיעים את האנשים. שינה היא פעולה שתוכנתה מכורח הגורל בתוך המערכת האנושית, ואיש אינו יכול לסטות ממנה. ואם יסטה ממנה אדם, עצם 'בסיס קיומו' יעמוד בסכנה." (מצוטט מהמהדורה העברית שיצאה ב- 2011 בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר; באור יהודה, ישראל.)

[27] Borbély A.A,  Achermann P, Geering B, and Tobler I. 1998. Processes Underlying Sleep Regulation. In: Psychopharmacology .

http://www.acnp.org/g4/GN401000075/CH075.html

[28] ראה: DIJK D AND LOCKLEY S. 2002. Invited Review: Integration of human sleep-wake regulation

and circadian rhythmicity. In: Journal of  Applied  Physiology  92. Pp  852–862.

http://www.jappl.org/content/92/2/852.full.pdf+html

[29] Mignot E. 2008. Why We Sleep: The Temporal Organization of Recovery. PLoS 6(4)

  http://www.plosbiology.org/article/info%3Adoi%2F10.1371%2Fjournal.pbio.0060106#pbio-0060106-b009

במאמר זה מקורות ביבליוגרפיים עשירים בנושא השינה. כמו כן לקראת סופו של המאמר מופיע הסעיף המצביע על שאלות חזקות ורציניות שלא פתורות בנושא השינה.

[30] Sleep as restoration of key cellular components of macromolecule biosynthesis.

[31] Semple, J. Newton, J. Westley, B. and  May, F. 2001. Dramatic diurnal variation in the concentration of the human trefoil peptide TFF2 in gastric juice. In: Gut. 2001 May; 48(5). pp 648–655.

  http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1728301/

[32] Gumustekin, K.; Seven, B.; Karabulut, N.; Aktas, O.; Gursan, N.; Aslan, S.; Keles, M.; Varoglu, E.; Dane, S. (2004). "Effects of sleep deprivation, nicotine, and selenium on wound healing in rats". In: Journal of  Neurosci 114 (11). pp 1433–1442.

http://informahealthcare.com/doi/abs/10.1080/00207450490509168

[33] באותה שנה פורסם מחקר בכיוון הנגדי: אמנם אובחן אצל עכברים שינוי בשנת SWS אחרי פעילות ספציפית בערות, אבל גם הפסקה בגירוי הספציפי ללא שינה "תיקנה" את הפעילות המוחית.

Vyazovskiy VV, Welker E, Fritschy JM, Tobler I. 2004. Regional Pattern of Metabolic Activation is Reflected in the sleep EEG After Sleep Deprivation Combined with Unilateral Whisker Stimulation in Mice. In: European  Journal of  Neuroscience. 2004 Sep;20(5). Pp 1363-1370.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15341608 .

[34] Kuo T.B, Yang C.C. 2005. Sleep-Related Changes in Cardiovascular Neural Regulation in Spontaneously Hypertensive Rats. In: Circulation 2005, 112(6). Pp 849-854.

 http://circ.ahajournals.org/content/112/6/849.full

[35] Zager, A.; Andersen, M.L.; Ruiz, F.S.; Antunes, I.B. and Tufik, S. (2007). "Effects of acute and chronic sleep loss on immune modulation of rats". Regulatory, Integrative and Comparative Physiology 293: R504–R509.

http://ajpregu.physiology.org/content/293/1/R504

[36]  . Opp. M. R 2009.  Sleeping to fuel the immune system: mammalian sleep and resistance to parasites. In: Evolutionary Biology 2009, 9:8. http://www.biomedcentral.com/1471-2148/9/8

וראה גם Mullington J.M. Immune Function During Sleep and Sleep Deprivation. In: Robert Stickgold and Matthew Walker (eds.) 2009. The Neuroscience of Sleep. Academic Press: London. Pp 213-217.

לא נעלמה מעיני האפשרות ליחס את פעילות המערכת החיסונית בזמן שינה לחלק השני של המטפורה המכנית – וויסות.

[37] דיון עקרוני על שאלה זו ראה: Maquet, P. 1995. Sleep Function(s) and Cerebral Metabolism. In: Behavioural Brain Research 69, Issues 1-2 July-August 1995. Pp 75-83.

[38] Korth C. 1995. A Co-evolutionary Theory of sleep. In: Medical  Hypotheses. 1995 Sep;45(3). Pp 304-310.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8569556

[39] Siccoli MM, Rölli-Baumeler N, Achermann P, Bassetti CL. 2008. Correlation between sleep and cognitive functions after hemispheric ischaemic stroke. In: Eur J Neurol. 2008 Jun;15(6):pp 565-572.

  http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18410375

[40] Horne J. 1992. Human slow wave sleep: A review and appraisal of recent findings, with implications for sleep functions, and psychiatric illness. In: Cellular and Molecular Life Sciences. Volume 48, Number 10, pp 941-954

   http://www.springerlink.com/content/u7p7j127q4k327h0/

[41]  Cappuccio, F.P ; D’Elia, L; Strazzullo, P; Miller, M.A. 2010. Sleep Duration and All-Cause Mortality: A Systematic Review and Meta-Analysis of Prospective Studies. In: Sleep VOLUME 33, ISSUE 05. Pp 585-592.

[42] Williams M.A.; Miller, R.S. ; Qiu, C.; Cripe,S.M.; Gelaye, B.; Enquobahrie D. 2010. Associations of Early Pregnancy Sleep Duration with Trimester-Specific Blood Pressures and Hypertensive Disorders in Pregnancy. In: Sleep  VOLUME 33, ISSUE 10. Pp 1363-1371.

   http://www.journalsleep.org/ViewAbstract.aspx?pid=27922

[43] Mignot, E .2001. "A commentary on the neurobiology of the hypocretin/orexin system". Neuropsychopharmacology 25 (5 Suppl): S5–13.

 http://www.nature.com/npp/journal/v25/n1s/abs/1395759a.html

וכן ראה על הממד האוטואימוני של נקרולפסיה: Hallmayer J, Faraco J, Lin L et al. 2009. "Narcolepsy is strongly associated with the TCR alpha locus". Nat. Genet. 41 (6): pp 708–711.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2803042/?tool=pmcentrez

[44] Saper CB, Scammell TE, Lu J (2005) Hypothalamic regulation of sleep and circadian rhythms. Nature 437: pp 1257–1263.

http://isites.harvard.edu/fs/docs/icb.topic197607.files/Due_Wk_07_Oct_31/Saper_Hypothal_reg_sleep.pdf

[45] ראה גם : Ronald Szymusiak R, McGinty D. 2008. Hypothalamic Regulation of Sleep and Arousal. Annals of the New York Academy of Sciences. Volume 1129, Molecular and Biophysical Mechanisms of Arousal, Alertness, and Attention. Pp 275–286.

http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1196/annals.1417.027/abstract;jsessionid=0E1C1EE5C0325262E1F219EC708B8530.d04t01?userIsAuthenticated=false&deniedAccessCustomisedMessage =

ועוד: Schwartz J and Roth T. 2008. Neurophysiology of Sleep and Wakefulness: Basic Science and Clinical Implications. In: Current  Neuropharmacology. 6(4). pp 367–378.

   http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2701283

ובמאמר זה מופיע המשפט:  Precisely how external forces such as food availability and predation are able to reset homeostatic and circadian systems is currently unknown.

[46] ראה במאמר התייחסות לשינה של בעלי חיים הניזונים דווקא בשעות החשיכה.

[47] אמירה כוללנית זו היא אמנם נכונה בעיקרה אך דורשת עיון מפורט יותר שיצביע על שינויים שאכן אובחנו בשינה לאחר מאמץ או לאחר ערות ממושכת.

לעומת זאת ראיתי איזכור למאמר (שלא מצאתי) של ריבק ולואיס (1971) שתאר ניסוי בבני אדם בריאים שבילו 6 שבועות במנוחה בשכיבה ללא כל מאמצים במיטה. באיזכור נכתב כי החוקרים הנזכרים לא מצאו שינויים משמעותיים ב-sws או בשנת ה-rem. כלומר, שינה ללא מאמץ מקדים איננה שונה במהותה משינה לאחר מאמץ שגרתי.

לעומת זאת כשהיתה הגברה של פעילות קוגניטיבית ללא פעילות פיסית ניכרת, אכן היה שינוי בsws. גם את המאמר הזה לא מצאתי והוא מצוטט בשם הורן ומינדר 1985.

[48]  Borbély A.A,  Achermann P, Geering B, and Tobler I. 1998. Processes Underlying Sleep Regulation. In: Psychopharmacology.

ראה שם במיוחד תשריט 8.

http://www.acnp.org/g4/GN401000075/CH075.html

[49] Rial R.V., Nicolau M. C., Gamudi A., Akaarir M., Aparicio S., Garau C., Tejada S., Roca C., Gene L., Moranta D., Esteban S. 2007. The Trivial Function of Sleep. Sleep Medicine Review Volume 11, Issue 4, August 2007, Pages 311–325.

 http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1087079207000408

וראה הדיון שהתפתח בעקבות מאמר זה:

Rattenborg N. C., Lesku J. A, Martinez-Gonzalez  D., Lima S. L. The Non-trivial Functions of Sleep. 2007. Sleep Medicine Reviews (2007) 11, pp  405–409.

 http://cache.orn.mpg.de/nwg/rattenb/rattenborg_etal2007.pdf

ותשובת המחברים של המאמר הראשון:

Sleep and Wakefulness, Trivial and Non-trivial Which is which?

בהמשך אותו גיליון של כתב העת עמ' 411-417.

[50] דברים אלו מקרבים אותנו שוב אל גישתו של קרוגר בדבר השינה החלקית, שהוזכרה לעיל.

[51] ראה: Szymusiak R. Thermoregulation During Sleep and Sleep Deprivation. In: Robert Stickgold and Matthew Walker (eds.) 2009. The Neuroscience of Sleep. Academic Press: London. Pp 218-222.

[52] ההתכסות בשמיכה בזמן שינה היא אמצעי לשמור על טמפרטורת סביבה יציבה הניזונה מחום הגוף. חום הגוף נשמר גם סביבו באמצעות השמיכה המבודדת מהסביבה. גם אצל בעלי חיים רואים תופעה מקבילה של ארגון סביבת השינה ותנוחת השינה באופן שתשמור על השפעה מועטת יותר של הסביבה. (קיני ציפורים, משטח עליו בוחרים חתולים לישון וכו'.)

[53] מחקרים אלו הם מעניינים במיוחד גם את הנסיינים עצמם. ואכן מדי פעם אנו שומעים על קבוצות מתנדבים לניסויים כאלה. כמו כן רבים המחקרים על שינויים בשעון הביולוגי עקב התאורה המלאכותית המודרנית.

בהקשר זה ראה, למשל:  Chepesiuk R. 2009. Missing the Dark: Health Effects of Light Pollution. In: Environmental Health Perspectives. 2009 January; 117(1): A20–A27.

 http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2627884/

[54] ראה Szymusiak  שם – הערה 34.

[55] ראה גם:

 2010. The interrelationship between sleep regulation and thermoregulation.. Krauchi K, Deboer T

Frontiers  in Bioscience. 2010 Jan 1;15. pp 604-625.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20036836

[56] Ehlers C.L., Reed T.K., Henriksen S.J. 1986. Effects of Corticotropin-Releasing Factor and Growth Hormone-Releasing Factor on Sleep and Activity in Rats. In:  Neuroendocrinology 1986;42:pp 467–474.

http://content.karger.com/ProdukteDB/produkte.asp?Aktion=ShowAbstractBuch&ArtikelNr=124489&ProduktNr=234725

[57] Mullington J.M. Endocrine Function During Sleep and Sleep Deprivation. In: Robert Stickgold and Matthew Walker (eds.) 2009. The Neuroscience of Sleep. Academic Press: London. Pp 209-212.

[58] Cai Z-J. 1991. The functions of sleep: further analysis. In: Physiology and Behavior. 50(1): pp 53-60.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1946731

[59] על פעילות רגשית בשינה ולא בזמן החלומות, לצערי, מעטים מאוד המחקרים. יחד עם זאת אפשר להבין את הקשיים שעומדים בפני כיווני מחקר אלה.

[60] ראה סיכום יפה של הדברים בספר: Rock A. 2004. The Mind at Night: The New Science of How and Why We Dream. New York: Basic Books.

ובעברית:  רוק אנדרֵיאה. 2007. הנפש בלילה, המדע החדש החוקר איך ולמה אנו חולמים. תל אביב: עם עובד.

[62] Domhoff, G. W., & Schneider, A. (2008). Studying dream content using the archive and search engine on DreamBank.net. Consciousness and Cognition, 17,pp 1238-1247.

http://www2.ucsc.edu/dreams/Library/domhoff_2008c.html

וראה גם:    Domhoff, G. W. 2010. The Case for a Cognitive Theory of Dreams.

http://dreamresearch.net/Library/domhoff_2010.html

[63] Pace-Schott E F, Solms M, Blagrove M, and Harnad S, eds. 2003. Sleep and Dreaming: Scientific Advances and Reconsiderations. Cambridge University Press, Cambridge, U.K.

[64] Kuiken D. 2009. Theories of  Dream Function. In: Robert Stickgold and Matthew Walker (eds.) 2009. The Neuroscience of Sleep. Academic Press: London. Pp 295-301.

[65] Mellman T.A. 2009 A Human Model That Suggests a Role for Sleep in the Cognitive

Neuropsychology of PTSD and Recovery. In: Sleep 32, 1. Pp 9-10.

 http://www.journalsleep.org/ViewAbstract.aspx?pid=27330

[66] ראה למשל: Caldwell B A, Redeker N S.2008. Sleep, Psychological Trauma, and Quality of Life. In:

Verster J C, Pandi-Perumal S. R. and Streiner D L. Eds. Sleep and Quality of Life in Clinical Medicine. Pp 313-323.

ספר זה מתאר ממדים רבים של שילוב בין גוף לנפש בהקשר של שינה.

http://www.springerlink.com/content/978-1-60327-340-4/#section=166145&page=1

[67] Neural Darwinism: the theory of neuronal group selection. New York : Basic Books, 1987.

[68] כך על פי הכלל מרכזי של דונלד הב (שנוסח בספרו: Donald Hebb. 1949. The organization of behavior)  שקובע כי הקשר בין שני תאים הקשורים ביניהם בקשר סינפטי יתחזק אם יפעלו יחדיו.

אין כאן המקום לדון בהתפתחות והשינוי שחלו בתאוריה של הב שנוספו לה היום דיונים בגורמים נוספים המשפיעים על העיצוב העצבי.

[70] Krueger J.M., Obal F. 1993. A neuronal group theory of sleep function. Journal of Sleep Research. Volume 2. Issue 2. Pp 63-69.

http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1365-2869.1993.tb00064.x/abstract

[71] Krueger JM, Obál F Jr, Fang J. 1999. Why we sleep: a theoretical view of sleep function. Sleep Med Rev. 1999 Jun;3(2):pp 119-129.

  http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15310481

[72] Tononi G, Cirelli C. 2006. Sleep function and synaptic homeostasis. Sleep Medicine Reviews ;10(1):pp 49-62.

 http://www.maths.tcd.ie/~mnl/store/TononiCirelli2006a.pdf

וראה מאמר קודם שלהם:

Tononi G, Cirelli C. 2003. Sleep and synaptic homeostasis: a hypothesis .in:  Brain Research Bulletin 62 (2003) pp 143–150.

 http://tononi.psychiatry.wisc.edu/pubs/BRB-62-143-03.pdf

[73] Esser SK, Hill SL, Tononi G. 2007. Sleep Homeostasis and Cortical Synchronization: I. Modeling the Effects of Synaptic Strength on Sleep Slow Waves. In: Sleep. 2007 December 1; 30(12): pp 1617–1630.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2276134/

Vyazovskiy VV, Riedner BA, Cirelli C, Tononi G. 2007. Sleep homeostasis and cortical synchronization: II. A local field potential study of sleep slow waves in the rat. In: Sleep. 2007 Dec;30(12):pp 1631-1642.

   http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18246973

Riedner BA; Vyazovskiy VV; Huber R; Massimini M; Esser S; Murphy M; Tononi G. 2007. Sleep homeostasis and cortical synchronization: III. A high-density EEG study of sleep slow waves in humans. in: SLEEP 2007;30(12):pp 1643-1657.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2276133/

וראה גם:

Massimini M, Tononi G, Huber R. 2009. Slow waves, synaptic plasticity and information processing: insights from transcranial magnetic stimulation and high-density EEG experiments. In: European  Journal of  Neuroscience. 2009 May; 29(9): pp 1761–1770.

http://ukpmc.ac.uk/articles/PMC2776746//reload=0;jsessionid=RQ3NTUNwFDn2OcZfnbwu.14

[74] Caples S M. Somers V K. 2009. Autonomic Dysregulation During REM Sleep. In: Robert Stickgold and Matthew Walker (eds.) 2009. The Neuroscience of Sleep. Academic Press: London. Pp 223-229.

[75] רייטי ג'. 2005. מדריך למשתמש במוח. אור יהודה: זמורה ביתן.

ובמקור: Ratey J. 2001. A User's Guide to the Brain. Random House.

[76] בתוך: Robert Stickgold and Matthew Walker (eds.) 2009. The Neuroscience of Sleep. Academic Press: London. Pp 230-240.

[77] Zhang J. 2004. Memory Process and the Function of Sleep. In: Journal of Theoretics. Volume 6-6.

  http://www.journaloftheoretics.com/Articles/6-6/Zhang.pdf

[78] Stickgold R, Walker M P. 2007. Sleep-dependent memory consolidation and reconsolidation. In: Sleep Medicine 8. pp 331–343.

 http://walkerlab.berkeley.edu/reprints/Stickgold&Walker_Sleep%20Medicine_2007.pdf

ראה גם את מאמרם של מחברים אלו:

Walker M P, Stickgold R. 2006. Sleep, Memory and Plasticity. In: Annual Review of Psychology 57. Pp 139-166.

וראה עוד מאמרים רבים בנושא זה של מחברים אלו.

[79] Walter T, Magnus L. 2007. REM Illumination: Memory Consolidation. Ohio: Grove City.

[80] Schabus M. 2009. Still Missing Some Significant Ingredients. In: sleep VOLUME 32, ISSUE 03. Pp 291-293.

  http://www.journalsleep.org/ViewAbstract.aspx?pid=27401

[81] Kavanau J L. 1998. Vertebrates that never sleep: Implications for sleep’s

basic function. In: Brain Research Bulletin, Vol. 46, No. 4, pp. 269 –279.

 http://www.eeb.ucla.edu/Faculty/Kavanau/VertebratesNeverSleep.pdf

[82] http://www.youtube.com/watch?v=WmRGNunPj3c

ראה גם סדרת מאמרים פופולריים טובים בנושא:

Schaffer A. 2007. Why Do We sleep? In: Slate

http://www.slate.com/articles/health_and_science/medical_examiner/features/2007/why_do_we_sleep/our_obsession_with_slumber.html

[83] Ribeiro S, Nicolelis M. 2009. Network Reactivation. In: Robert Stickgold and Matthew Walker (eds.) 2009. The Neuroscience of Sleep. Academic Press: London. Pp 44-51.

וכן ראה מאמר העורך: editorial: Why Do We Sleep? Nature Neuroscience vol. 3. No. 12. 2000.

[84] ראה המאמר הנזכר בהערה הקודמת.

[85]  Pearlmutter B A, Houghton C J. 2009. A New Hypothesis for Sleep: Tuning for Criticality. In: Neural Computation 21, pp 1622–1641.

  http://eprints.nuim.ie/1653/1/HamiltonNewHypot.2009.pdf

[86] עייפות כזו יכולה להחזיר אותנו למצב שתואר לעיל של שינה מרובה היכולה לבוא בעקבות טראומה. שינה זו היא הכרחית לעיבוד הטראומה החזקה והשונה כל כך מחיי השיגרה, בניסיון להתאימה לתבניות הקיימות.

[87] מאמר מקיף וחשוב הקושר את הגמישות העצבית אל תהליכים של למידה והכרה ומתאר כיצד הם מתרחשים במוח הוא:

Hobson J A. Pace-Schott F E. 2002. The Cognitive Neuroscience of sleep: Neuronal Systems, Consciousness and Learning. In: Nature Reviews- neuroscience 3. Pp 679-693.

 http://eugen.leitl.org/striz/striz.org/docs/sleep1.pdf

[88] Frank G M. 2012. Erasing Synapses in Sleep: Is It Time to Be SHY? In: Neural Plasticity. Volume 2012 (2012), Article ID 264378

  http://www.hindawi.com/journals/np/2012/264378/

פרנק, על פי הודאתו, מחזיר אותנו למחקריו של Tononi וCirelli , ומסתמך רבות על עבודותיהם.

[89]אם כי די ברור כי לסידן ולחלבון  קלמודולין (Calmodulin) הקשור לפעולת הסידן, יש קשר הדוק לפעולות העצביות הללו.

[90] ראה למשל: Appelbaum L, Wang G, Yokogawa T, Skariah G M, Smith S J,  Mourrain P, Mignot E. 2010. Circadian and Homeostatic Regulation of Structural Synaptic Plasticity in Hypocretin Neurons. In: Neuron 68, 87–98, October 7, 2010.

http://med.stanford.edu/school/Psychiatry/narcolepsy/articles/Circadian_and_Homeostatic_Regulation_of_Structural_Synaptic_Plasticity_in_Hypocretin_Neurons.pdf

[91] Benington J. H. 2000. Sleep Homeostasis and the Function of sleep. In: SLEEP 23. 7. Pp 959-966.

http://www.sbu.edu/uploadedFiles/About/Directory_Contact/New_Faculty_Profiles/Sleep%2023_959-966.pdf

ראה גם את תגובתם של ריאל ואחרים, המעלים גם הם את היחס בין תהליכים אלו לדיכוטומיה שינה-ערות, ושואלים מדוע עיבוד מידע כזה צריך להיות דווקא בזמן שינה?:

R. V. Rial, M.C. Nicolau , S. Esteban , A. Gamundí , and M. Akaârir . 2001. Sleep Homeostasis and the Function of Sleep—Comments. In: SLEEP, Vol. 24, No. 7. p. 750.

  http://www.journalsleep.org/Articles/240701.pdf

[92] ראה למשל כיווני המחקר שהתפתחו בעקבות התאוריה ההתפתחותית הקוגניטיבית של ויגוצקי.

[93] ראה:  Giuditta A , Ambrosini M V, Montagnese P, Mandile P, Cotugno M, Zucconi G G, Vescia S. 1995. The Sequential Hypothesis of the Function of Sleep. In: Behavioural Brain Research. Volume 69, Issues 1–2, July–August 1995, Pp 157–166.

  http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/016643289500012I

זו למעשה סדרת מאמרים שהתפרסמה בכמה כתבי עת.

[94] Fosse R, Stickgold R, Hobson A. 2004.  Thinking and hallucinating: Reciprocal changes in sleep. In:  Psychophysiology Volume 41, Issue 2, pp 298–305.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15032995

[95] דבר המזכיר את הצורך האנושי-תרבותי בלבוש.

[96] חשוב לציין כי לא בכל החברות האנושיות נוהגים להתכסות. ראה:

 Carol M. Worthman and Melissa K. Melby. 2002. "Toward a comparative developmental ecology of human sleep". In: Carskadon, M.A. (ed.) Adolescent Sleep Pattern: Biological,Social and Psychological Influences. New York: Cambridge University Press.

https://webdrive.service.emory.edu/groups/research/lchb/PUBLICATIONS%20Worthman/PUBLICATIONS%20CMW%202002/Ecology%20of%20Human%20sleep.pdf

[97] כאן, בעל כורחנו, אנו נזכרים במטפורה של שינה כמוות.

[99] דמיינו למשל קווי מתאר של נוף בערפל שמעמעם את חדות קווי המתאר.

[100] מוכרות התפיסות הדתיות המתארות ומכנות את אלוהים "כמקום" של כל המציאות, "מקומו של עולם". בתפיסות אלה אלוהים הוא אכן אין סוף המכיל את הכל.

[101] חשוב לציין כאן כי יש הטוענים כי כשם המחזורי השינה הם בני כשעה וחצי כל אחד, גם בערות נמדדו פעולות החוזרות בתדירות של כשעה וחצי. יש מי שקרא לתופעה זו basic rest-activity cycle. דמיון זה בין הערות לשינה מרחיק עוד את הניגוד הדיכוטומי ביניהם.

ראה:  Kleitman, Nathaniel. 1982. Basic rest-activity cycle—22 years later. In: Sleep: Journal of Sleep Research & Sleep Medicine, Vol 5(4), Dec 1982, pp 311-317.

http://psycnet.apa.org/psycinfo/1983-22865-001

[102] פירוש יפה למילה מקום ששמעתי מרבקה מרים, פירוש המפריד את שני חלקי המילה: מ-קום, ממנו קמים.

[103] אפילו היה רצוי שלא ננשום, שגם היא פעילות המגדילה את האנטרופיה.

[104] Naoto Burioka, Masanori Miyata, Germaine Cornélissen, Franz Halberg, Takao Takeshima, Daniel T. Kaplan, Hisashi Suyama, Masanori Endo, Yoshihiro Maegaki, Takashi Nomura, Yutaka Tomita, Kenji Nakashima, and Eiji Shimizu. 2005. Approximate Entropy in the Electroencephalogram During Wake and Sleep. In: Clin EEG Neurosci. 2005 January; 36(1): pp 21–24.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2563806/

וראה גם קישור לממדים גופניים נוספים:

Burioka N, Cornélissen G, Halberg F, Kaplan DT, Suyama H, Sako T, Shimizu E. 2003. Approximate entropy of human respiratory movement during eye-closed waking and different sleep stages. In: Chest. 2003 Jan;123(1): pp 80-86.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12527606

[105] לשאלה זו קיים גם ממד חברתי-תרבותי חזק. ראה שוב:

Carol M. Worthman and Melissa K. Melby. 2002. "Toward a comparative developmental ecology of human sleep". In: Carskadon, M.A. (ed.) Adolescent Sleep Pattern: Biological, Social and Psychological Influences. New York: Cambridge University Press.

https://webdrive.service.emory.edu/groups/research/lchb/PUBLICATIONS%20Worthman/PUBLICATIONS%20CMW%202002/Ecology%20of%20Human%20sleep.pdf

שם מתוארים גם מצבי הכרה מעורבים משינה וערות במיוחד בהקשר של טקסים ריטואלים.

[106] Perrin F, Garcia-Larrea L, Mauguiere F, Bastuji H. 1999. A differential brain response to the subject's own name persists during sleep. Clin Neurophysiol 110: pp 2153-2164.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10616121

[107] Arzi, A.  Shedlesky, L.  Ben-Shaul, M. Nasser, K. Oksenberg, A. Hairston, I .2012.  & Sobel; N

Humans can learn new information during sleep. Nature Neuroscience 15. Pp 1460–1465.

 http://www.nature.com/neuro/journal/v15/n10/abs/nn.3193.html

[108] ראה: Milner CE, Cuthbert BP, Kertesz RS, Cote KA. 2009.  Sensory gating impairments in poor sleepers during presleep wakefulness. Neuroreport. 2009 Feb 18;20(3): pp 331-336.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19444955

Hairston IS, Talbot LS, Eidelman P, Gruber J, Harvey AG. 2010. Sensory gating in primary insomnia.

European  Journal of  Neuroscience. 2010 Jun;31(11): pp 2112-2121.

    http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20529120

Stacey Reynolds; Shelly J. Lane; Leroy Thacker. 2012. Sensory Processing, Physiological Stress, and Sleep Behaviors in Children With and Without Autism Spectrum Disorders.

 Occupation, Participation and Health. Winter 2012 – Volume 32 · Issue 1: pp 246-257.

 http://www.healio.com/health-professions/journals/otjr/%7B70ed55cd-cda4-4bfb-aa68-39fbb100edff%7D/sensory-processing-physiological-stress-and-sleep-behaviors-in-children-with-and-without-autism-spectrum-disorders

ראה גם:   Portas, C.M. Krakow, K. Allen, P. Josephs, O. Armony; J L and Frith, C D. 2000.

 Auditory Processing across the Sleep-Wake Cycle  Simultaneous EEG and fMRI Monitoring in Humans. Neuron, Vol. 28, pp 991–999.

 http://www.psychiatry.wustl.edu/resources/literaturelist/2001/January/Portas.pdf

[109] ראה למשל את הספר המתאר את המשוואות הגדולות של המחשבה האנושית:

Crease R. 2008. The Great Equations. New York: Norton & Company.

[110] על שתי תאוריות פסיכולוגיות של הכלה ראה: פרלוב מ. 2011. "החזקה והכלה – ומה ביניהן?" באתר 'פסיכולוגיה עברית' www.hebpsy.net/articles.asp?id=2655 .

[111] ראה למשל: הדר א. 2001. השיח הטיפולי. תל אביב: דביר.  וכן, הדר.א. 1995. פסיכותרפיה אנליטית. תל אביב: משרד הביטחון- האוניברסיטה המשודרת.

[112] ראה למשל: Johnson  M. 1987. The Body in the Mind. Chicago: University of Chicago Press

[113] Ratey J. 2001. A User's Guide to the Brain. New York: Random House

הספר נמצא גם בתרגום לעברית: מדריך למשתמש במוח. יצא ב-2005 . תל אביב: זמורה ביתן.

לא זה המקום לפתח ולפרט את העמדה המוצאת קשר בין התנועה לפעילות המוחית המגוונת וראה שם פיתוח של נושא חשוב זה.

 [115] וכאן אנו חוזרים לשמיכה של הישן. כיסוי זה אולי מקנה תחושת המגע והמוחזקות שמגע זה נותן. זה מעלה למחשבה את השהות ברחם שיש לה ממד פיזי חשוב אבל עיקרה, אולי אצל הבוגר, ברובד הנפשי. "הלחץ" של הכיסוי על שטח נרחב מהעור הוא הרחבה של הפעלת חוש המישוש שמשמעותו האנושית והרגשית כה רבה לאורך כל החיים (כמה חשוב הליטוף!).

[116] הראייה של העובר מתפתחת עד למצב בו התינוק בן ימים אחדים מסוגל למקד את המבט שלו למרחק של כ- 20-30 סנטימטר (המרחק בין השד המניק לפניה של האם בהם מביט התינוק).

[117] Birnholz, J C. 1981. The Development of Human Fetal Eye Movement Patterns. Science 213. pp 679-681.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/7256272

[118] Heller H C. Frank M G. 2009. Sleep: Development and Circadian Control. In: Robert Stickgold and Matthew Walker (eds.) 2009. The Neuroscience of Sleep. Academic Press: London. Pp 165-169.

[119] שם. ראה מקור בהערה קודמת.

[120] Frank M, Heller H C. 2003. The Ontogeny of Mammalian Sleep: A Reappraisal of Alternative hypothesis. In: Journal of Sleep Research. 12. Pp 25-34.   http://www.psychology.uiowa.edu/faculty/blumberg/Course_Docs/Seminar.2008/Readings/Frank2003.pdf

וראה המשך הדיון בנושא

Blumberg M S, Karlsson K, Seelke A M H, Mohns E J. 2005. The ontogeny of mammalian sleep: a response to Frank and Heller (2003). In: J. Sleep Res. 14. Pp  91–98.

http://www.psychology.uiowa.edu/faculty/blumberg/Course_Docs/Seminar.2008/Readings/Blumberg.Sleep.2005.pdf

ושוב תשובת פרנק והלר

Frank M, Heller H C. 2005. Unresolved Issues in Sleep Ontogeny: A response to Blumberg et all. in: J. Sleep Res. 14. Pp 98-101.

http://www.psychology.uiowa.edu/faculty/blumberg/Course_Docs/Seminar.2008/Readings/Blumberg.Sleep.2005.pdf

והדיון נמשך מאז עוד ועוד על ידי חוקרים רבים.

[121] Chamberlain D B. 1997. The Fetal Senses: A Classical view. In: http://www.birthpsychology.com/lifebefor/fetalsense.html

[122] Bellieni C. 2005. What the Unborn Sense in the Womb.

    http://www.ewtn.com/library/PROLIFE/zunbrnsns.HTM

[123] Hopson J L. 1998. Fetal Psychology. In: Psychology Today 31,5.

 http://www.wellness-institute.org/images/Fetal_Psychology_-_Psychology_Today_-_Sept_1998.pdf

[124] Devlin B, Daniels M, Roeder K. 1997. The heritability of IQ. In: Nature.388(6641): pp 468-471.

 http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9242404

[125]  Miano S. PiaVilla M, Blanco D, Zamora E, Rodriguez R, Ferri R, Bruni O, and Peraita-Adrados R. 2009. Development of NREM Sleep Instability-Continuity (Cyclic Alternating Pattern) in Healthy Term Infants Aged 1 to 4 months. In: Sleep 32(1): pp 83–90.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2625327/

[126] Majid M. 1986. The Importance of Fetal/Neonatal REM Sleep. In: Obstetrics & Gynecology. 21,5. Pp 283-291.

http://www.journals.elsevierhealth.com/periodicals/eurold/article/PII0028224386900067/abstract

[127] Ariagno RL, Thoman EB, Boeddiker MA, Kugener B, Constantinou JC, Mirmiran M, Baldwin RB. 1997. Developmental care does not alter sleep and development of premature infants. In: Pediatrics. 1997 Dec;100(6):E9.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9382910

[128] Lesku J A. Rattenborg N C. 2009. Phylogeny and Ontogeny of Sleep. In: Robert Stickgold and Matthew Walker (eds.) 2009. The Neuroscience of Sleep. Academic Press: London. Pp 61-69.

[129] Solms M. Turnbull O. 2002. The Brain and the Inner World.

    במהדורה העברית: סולמס מ. טרנבול א. 2005. המוח ועולם הנפש. תל אביב: הקיבוץ המאוחד. שם עמ' 140.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רמי אלגרבלי  ביום נובמבר 21, 2012 בשעה 0:55

    מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן.(קהלת ה)
    אהבתי מאוד,
    בהקשר הביולוגי – ניתן להוסיף גם את השינה כ'מטפלת' או 'נלחמת' במחלות, ובדומה לזה בהקשר הפסיכולוגי. (ובזה טיפלת).
    בהצלחה בהמשך המחקר.
    לילה טוב (המאמר עושה חשק לישון, לא, הוא לא משעמם, הוא משכנע…)

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: