מדוע אנו ישנים?

חקר השינה המדעי המודרני הוא שדה מחקר בן עשרות שנים בלבד. מחקר זה העלה את חשיבות השינה ממנוחה סתמית והפסקת פעילות- בעקר כצורך גופני, לרמת התעניינות גבוהה יותר, גם בעקבות גילוי שנת הרע"מ (ריצודי עיניים מהירים) בשנות החמישים של המאה העשרים. שנת הרע"מ המאופיינת בפעילות מוחית מיוחדת והקשורה ככל הנראה לחלומות (בעקר אלה עם עלילה מפותחת), הייתה מאז גילויה ועד היום לאירוע שינה מחקרי מרכזי ובעל משמעות רבה.

החוקרים למדו על השינה בעקר על ידי תצפיות של אנשים ערים על אנשים ישנים. ההנחה הייתה שמכיוון שלמידה היא פעילות בעלת ממד רפלקטיבי בולט, השינה איננה מאפשרת רפלקטיביות כזו. דרך זו הבליטה את התפיסה של השניות הדיכוטומית שביניהם. (האם לא חסרה כאן דרך למידה שבה הישן יכול ללמוד על השינה מתוך שנתו שלו?) האם לפיכך אנו יכולים להצדיק את השניות הזו, ולהגיד כי אחד המאפיינים המרכזיים המבחינים בין ערות לשינה היא היכולת להתבוננות "מבחוץ"? האם ניתן לומר כי בשינה חסר המרכיב החשוב כל כך בחיי הערות והוא יכולת השיקוף העצמי? מה זה אומר על השינה? איזו חוויה היא, ומדוע היא כזו?

על פי התצפיות הללו השינה, היזומה והספונטנית בדרך כלל, מוגדרת כ: 1.תנועה גופנית מועטה, 2. המאופיינת בתנוחה מוכרת שחוזרת על עצמה, 3. כזו שיש בה מיעוט תגובה לגירויים חיצוניים, 4. וקיימת היכולת 'להתעורר' ממנה.

 

למרות השנים המועטות יחסית בהם נחקרה השינה, נוצרו מספר כיווני מחקר שהסקירה שלהם להלן משקפת (באופן גס למדי) את סדר התפתחותם הכרונולוגי.

המחקר הפיסיולוגי ובעקר הנוירולוגי של השינה שהתרחש סביב גילוי שנת הרע"מ (וכמותה בשלבי החיים השונים), טען כי תפקידה של השינה היא עבוד קוגניטיבי של אירועי הערות ובעקר עבוד ב"מחסני" הזיכרון השונים. ארגון מחודש כזה מכשיר את האדם לפעילות ערנית יעילה יותר. השאלה המרכזית שנשארה פתוחה בעקבות מחקרים אלו היא מדוע עבוד כזה דורש הפסקה של החישה החיצונית? מדוע נחסם העולם החיצוני לקליטה? האם האדם (המוח?) אינו יכול להשקיע "אנרגיה" בכמה כיוונים בו זמנית? (שהרי גם בזמן ערות נעשה עבוד קוגניטיבי "תוך כדי תנועה".)  וכן שאלה נוספת, מדוע דווקא לצעירים שנת רע"מ מרובה יותר?

מחקרי חסך בשינה (חסכים קיצוניים של חוסר מוחלט בשינה וחסכים מתונים יותר) עקבו אחרי הצורך בשינה בתקופות גיל שונות. כמה צריך לישון ילד צעיר ומה קורה לו אם מקצרים שנתו? מחקרים אלו נטו להסביר את תפקידה של השינה כמנגנון המווסת עומסים פיזיים וקוגניטיביים. וויסות כזה פירושו שוב כי שינה היא הכנה ושיקום לקראת הערות הפעלתנית, וחוסר בוויסות יכול לגרום אפילו למוות. דרכי הוויסות לא הוסברו דים, ולא יושבו עובדות המקשות על הבנה זו. (למשל, המתאמצים יותר מבחינה גופנית אינם בהכרח זקוקים ליותר זמן שינה.)

מחקרים השוואתיים הביאו למעקב אחרי סוגים רבים של בעלי חיים ששנתם נלמדה. גם כאן תפקידה של השינה ניתן לציון במלת המפתח 'וויסות'. גם כאן הודגש הצד הגופני פיסיולוגי (והפעם בדגש ביו-כימי) שטען כי השינה נחוצה לוויסות חילוף החומרים ושיקום הנזקים הנגרמים לתאי הגוף (התגברות על הרדיקלים החופשיים). אך לשאלת הממד הנפשי-קוגניטיבי של השינה לא הייתה התייחסות מספקת. האם אין לבעלי חיים ממד נפשי? נראה כי ההנחה היא כי נפש חיה איננה קיימת (או לפחות איננה ניתנת להתייחסות) כלנפשו של האדם.

מחקרי הפרעות השינה הנערכים בדגש רפואי מעשי הם הזרם המחקרי האחרון. בתחילה חקרו הפרעות שינה "חזקות" כמו סהרוריות או דום נשימה, ולאחר מכן עברו להפרעות שינה "חלשות" כמו מיעוט שנות שינה (של קרייריסטים/ות "מכורי עבודה" שגם התעוררו בלילה לטפל בילדיהם). מחקרים אלו לא ניסו להתמודד, בדרך כלל, עם השאלות המהותיות על תפקידה של השינה, אלא ניסו לפתור בעיות מעשיות של תפקוד.

 

האם הגדרת השאלה 'מדוע אנו ישנים' היא נכונה? אולי יש לשאול מהו היחס בין ערות לשינה? אולי יש לראות את השינה והערות כרצף ולא כאירועים אחרים (וסותרים!) שבהם האחד משרת את השני וקיים עבורו בלבד?

נראה כי התשובה לשאלות הללו לא נמצאת במילה 'עבוד' או 'וויסות', אלא נמצאת בביטוי 'הכלה'. השינה היא המֵיכל שבתוכו אנו מתקיימים ובו אנו מתפתחים למה שאנו. ביטוי ציורי (וגם בעל משמעות פיזית) לכך הוא ההתכרבלות וההתכסות המשפרות אצל רבים את השינה.

מה עושה העובר בבטן אמו? על פי התנהגותו בתקופת חייו הראשונה לאחר לידתו נראה כי הוא ישן שם, או לפחות נראה כישן (ואולי אפילו ישן שנת רע"מ רבה). הוא קולט גירויים חיצוניים מעטים, איננו פעיל בצורה מכוונת, ובכל זאת מתפתח במהירות גדולה. בכך הוא (ובעזרת אימו) מדגים את הפעולה של ההכלה שאנו קוראים לה שינה. כולנו מכירים את התינוק הרך שראייתו עדיין איננה מכוונת וממוקדת, את תנועות הידיים שלו הנראות כאקראיות. כיצד ומתי הוא לומד לכוון את פעילותו? נראה כי הדבר קשור לשינה. בשנתו התינוק (וכנראה גם העובר) "מכין" את המצע לחוויות המציאות. מצע זה ממשיך להיות הכרחי כל הזמן גם אצל הבוגר הפועל במציאות. השינה היא המצע והרקע המאפשר את הקיום המוכר במציאות האנושית החיצונית. השינה היא המצע שעליו "מונחים" החיים (גם אלה הערניים).

 

ביטויים מעורפלים אלו ניתנים לתרגום לתופעות המסבירות אותם.

למשל, תהליך העיכול הוא תהליך רצוף ומתמשך, והקיבה היא איבר הפעיל כל שעות היממה. נוצרים בה ובתרסריון (החלק הראשון של המעי הדק שאחרי הקיבה) כל העת חומצות ואנזימים המפרקים את המזון. הדופן הפנימית של הקיבה והתרסריון עמידים בפני פגיעה של החומצות הללו בזכות ציפוי רירי המגן בפניהם. אצל בריאים מתרחשת בשינה האטה של ייצור חומצות הקיבה וקצב העיכול פוחת, אבל אצל מי שיש לו פצעים (כיבים) בדופן הקיבה או התרסריון נראה כי בזמן השינה יש הגדלה ניכרת בהפרשת החומצות המעכלות וגם ביצור הרירית המגינה על דופן הקיבה. זמן השינה הוא הזמן בו הקיבה "מתקנת" את עצמה. הקיבה החולה "ממתינה" ככל הנראה לזמן בו מיוצרת שכבת הגנה (זה הזמן בו היא מיוצרת גם אצל הבריאים הישנים) ואז מפעילה את החומצות המעכלות.

ועוד, רבים האנשים עם בעיות בדרכי הנשימה העליונות המשתעלים רבות בזמן עירות. אך כולנו מכירים את התופעה כי השיעול פוסק כשהם נרדמים, ובמקרים רבים כשהם חייבים להשתעל, השיעול מעיר אותם. מדוע מפסיקים להשתעל? כיצד הגוף יודע להסדיר את הנשימה בזמן השינה?  גם כאן הגוף מפעיל מנגנון שמירה המאפשר את השינה המרובה יותר הנחוצה כל כך לחולים אלו. (וזו שאלה כשלעצמה: מדוע החולים ישנים יותר? ומדוע ככל הנראה מרובה יותר אצלם השינה שבה כמות ריצודי עיניים מהירים מופחתת.)

ועוד דוגמה. חלומות, שתפקידם הפסיכולוגי נדון רבות ללא מסקנות מוסכמות, מציגים לעתים תמונות חיים מוחשיות ופעלתניות (דבר המשתקף בפעילות המוחית, בלחץ הדם, בקצב פעולת הלב וכד') אבל אינם מביאים את החולם לתנועה נרחבת כמו זו שהוא מפעיל בחלומותיו. מנגנון הניתוק ומניעת הפעולה (למשל, בשנת רע"מ פוחת הויסות של טמפרטורת הגוף מול הסביבה), שאינו מוסבר במלואו, מאפשר לחולם לחוות רבדים וממדים נוספים של קיומו מעבר לחייו הערים. (לרוב לא נמצא קשר הכרחי בין גירויים שלפני השינה או בזמן השינה לתוכן החלומות שדווחו.) החיים שליד החיים הערניים מאפשרים לנו להרחיב את המצע של החיים המבוצעים במציאות. הערות היא "קצה הקרחון" של החיים בכלל.

 

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: